[email protected]

מהו הדין של הפרת חובת האמון ותום הלב?

סע"ש 64584-12-18

מנהל באחת החברות בארץ בתחום גידול ושיווק דגן, וביחד עם המנכ"ל היו אחראים על פיתוח המוצר והשיווק.

לאחר כמעט שנה מיום תחילת עבודתו של המנהל, התגלה כי הוא והמנכ"ל עובדים ביחד על הקמת עסק מתחרה.

החברה החליטה להשעות את המנהל ולאחר מכן לפטרו. עוד הוציאה החברה כנגד המנהל והמנכ"ל צו מניעה והגבלת עיסוק, ובמהלך הדיון הודיעו לחברה כי הם מוסרים לידיה את כל זכויות הקניין הרוחני.

בעקבות הודעתם של המנהל והמנכ"ל החליטה החברה להפחית את תביעתה לסך של 430,000 ₪- בגין הפרת חובת האמון ותום לב ובגין גזל סוד מסחרי ואובדן הכנסות.

המנהל הגיש תביעה נגדית כנגד החברה לתשלום בגין זכויותיו הסוציאליות ובגין פיצוי לשון הרע בסך 408,000 ₪.

ביה"ד קבע: "מהדברים שהובאו בפנינו מצאנו כי המנהל עם חבריו פעל בניגוד להוראות ההסכם שחתם עם המעסיק, שעל פיו היה עליו לפעול לטובת המעסיק בכל הנוגע לתחום עיסוקו…המנהל פעל תוך העלמת האמת מהמעסיק במכוון תוך הפרת חובת האמון, בתכנון מראש ותוך שימוש במידע שעמד לשימושו במסגרת עבודתו אצל המעסיק".

ביה"ד בחן את טענות הצדדים וקבע כי הנזק הממוני שעל המנהל לשלם עומד ע"ס 8,000 ₪- וזאת עקב הדגן שלקח ללא תשלום.

עוד קבע ביה"ד כי לא ניתן לקבוע באופן וודאי כי הכנסותיה של החברה נפגעו כתוצאה מחוסר פעילותו של המנהל, ולמעשה דחה את טענת החברה.

ביה"ד פסק כי עקב העובדה שהמנהל פעל בהפרת חובת האמון ותום הלב, עליו לשלם פיצוי כספי לחברה בסך 60,000 ₪, ובהוצאות משפט בסך 10,000 ₪.

בנוסף ביה"ד פסק כי על החברה לשלם למנהל סך של 24,000 ₪ בגין זכויותיו הסוציאליות.