האם יש צורך בהוכחת רשלנות במסגרת תאונת דרכים?
ראשית, נגדיר מהי רשלנות:
בסיסה של עוולת רשלנות הוא למעשה הרעיון של מתן פיצוי כספי לניזוק על הנזק שנגרם לו מידי המזיק.
ס' 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]:
"עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות – הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה".
כיום, האחריות הנזיקית בישראל לתאונות דרכים היא מוחלטת, כלומר גם אם המזיק בעצמו גרם לתאונה הוא יהיה זכאי לפיצוי כספי.
כל נהג במדינת ישראל מחוייב בביטוח חובה ע"פ חוק. ביטוח זה נועד לכסות נזקים אפשריים שונים, בין השאר במקרה של תאונת דרכים.
במידה והרכב הפוגע אינו מבוטח, יהיה זכאי הניזוק להגיש תביעה לקרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ולהיפרע דרכה.
בהתאם לחוק הפלת"ד הניזוק יהיה צריך להוכיח קשר סיבתי ומשפטי בנוגע לנסיבות התאונה, כמפורט להלן:
קשר סיבתי עובדתי
מבחן זה בודק למעשה האם ללא התנהגותו הרשלנית של המזיק, היה נגרם הנזק לניזוק.
קשר סיבתי משפטי
ישנם שלושה מבחנים המשמשים את ביהמ"ש לבחינת הקשר הסיבתי המשפטי:
מבחן הסיכון –האם הנזק שנגרם הוא מסוג הנזקים שמפניהם בא המחוקק להגן.
מבחן הצפיות – האם המזיק היה צריך לצפות מראש כי התנהגותו הרשלנית תוביל לנזק אשר נגרם לניזוק.
מבחן השכל הישר – האם בגלל התנהגותו הרשלנית של המזיק נגרם הנזק באופן עובדתי.