סע"ש 23180-06-20
מדובר בפקידה במשרד ביטוח אשר יצאה לחופשת לידה והייתה אמורה לחזור לעבודתה בסוף מרץ 2020 (התפרצות נגיף הקורונה).
לאחר הודעת הממשלה על הטלת הסגר בעקבות התפרצות הנגיף, נשלחה בקבוצת הווטסאפ המשרדית הודעה בנוגע לסגירת העסק.
העובדת שהייתה אמורה לשוב לעבודתה הבינה כי ההודעה חלה גם לגביה, מה שהתברר לאחר מכן כשגוי שכן המשרד המשיך בעבודתו באופן רגיל.
בעקבות כך העובדת לא יצרה קשר עם המעסיק בתום חופשת הלידה, ומנגד גם המעסיק בחר שלא ליצור עימה קשר.
כחודש לאחר שהייתה אמורה העובדת לשוב לעבודתה בחר המעסיק להגיש בקשה לפטרה בסיום התקופה המוגנת.
למחרת החליטה העובדת ליצור קשר עם המעסיק ושאלה לגבי מועד לחזרתה, ואכן השניים סיכמו על מועד.
לאחר שחזרה העובדת לעבודתה, ביקשה העובדת לקבל שכר עבור התקופה שבה לא עבדה, המעסיק סירב לבקשתה, והיא החליטה להתפטר עקב הרעת תנאים.
ביה"ד קבע כי המעסיק התנהל שלא בתום לב, מכיוון שיום לאחר שהעובדת הייתה אמורה לחזור לעבודתה בחר להודיע לחברת הביטוח כי הוא מפסיק להפריש עבורה תשלומים פנסיוניים ואף ביקש מחברת הביטוח לעדכן את העובדת בכך.
ביה"ד לעבודה פסק: "אם יש בסיס לטענת המעסיק לפיה עסק הביטוח המשיך לעבוד, והוא אף היה זקוק לעובדת, הרי שלא ברורה פעולתו יום לאחר תום חופשת הלידה במשלוח המכתב לחברת הביטוח".
עוד פסק ביה"ד:"לעמדתנו, על המעסיק היה לפנות לעובדת ולברר כוונותיה, להוציא אותה לחל"ת קורונה או לחילופין לסכם איתה את מועד חזרתה לעבודה – כאשר יש לזכור כי ברקע הדברים סגר הקורונה הראשון, במסגרתו רוב הפעילות במשק שותקה".