סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים קובע את זכאותו של עובד לפיצויי פיטורים במצב של התפטרות בגין מצב בריאותי של העובד או של בן המשפחה, כאשר מוכח קשר סיבתי בין המצב הבריאותי לבין ההתפטרות וכן הוכח קיומה של סיבה מספקת להתפטרות לאור הממצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות העניין וכדלקמן:
"התפטר עובד לרגל מצב בריאותו הוא או של בן משפחתו, ולאור הממצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות העניין היתה סיבה מספקת להתפטרות – רואים לעניין פיצויי פיטורים את התפטרותו כפיטורים".
נטל הראייה, כי העובד התפטר עקב מצב בריאותי מוטל על העובד.
על מנת לבסס תביעתו זו, על העובד להוכיח באמצעות תעודות רפואיות, כי מצב בריאותו אינו מאפשר לו בתנאי העבודה המוצעים ויתר נסיבות העניין להמשיך בעבודה אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה.
על העובד הנטל להוכיח, כי מצב הבריאות היה המניע להתפטרותו וכי קיים קשר סיבתי בין מצב הבריאות וההתפטרות.
(דב"ע נג/210/3 אהרון רביוב – נאקו שיווק בע"מ ואח', [פורסם בנבו] פד"ע כ"ז 514; דב"ע לה/3-41 יעקב היגר – דינה שוורץ, [פורסם בנבו] פד"ע ז 24).
לצורך הוכחת חלותו של סעיף 6 לחוק, אין חובה בהמצאת אישור רופא תעסוקתי, ודי כי העובד יוכיח את מצב בריאותו בדרך אחרת.
(דב"ע נז/57-3 סנונית הדגמות וקידום מכירות (1989) בע"מ – שלומית פרץ, [פורסם בנבו] פד"ע ל' 364).
אין צורך כי מצב הבריאות ימנע מהעובד כל אפשרות להמשיך בעבודתו, או שיכביד על עבודתו ועל בריאותו מעבר לרגיל, די בכך שיהא קשר סיבתי בין מצב הבריאות ובין ההתפטרות, וכי קשר זה יהא המניע להתפטרות או אחד המניעים העיקריים לה.
(דב"ע לג/8-3 טוטנאור בע"מ – אליהו לפידות, [פורסם בנבו] פד"ע ד 321).
ההלכה היא כי עובד המתפטר מטעמי בריאות, נדרש לאפשר למעביד להציע תנאי עבודה בהם לא תהיה סיבה מספקת להתפטרות.
(דב"ע לג/3-2 חיים זילבר – גלובוס בע"מ, [פורסם בנבו] פד"ע ד 153).
יחד עם זאת, למרות שקיימת חובת הודעה מוקדמת על כוונת "התפטרות בדין מפוטר", מחמת מצב בריאות לקוי, אי אפשר לומר באופן קטגורי, כי עובד ששתק במעמד ההתפטרות, אך הוכיח בפני בית הדין בצורה ברורה וחד משמעית שהתפטרותו נבעה ממצב בריאותי לקוי, יפסיד את פיצויי הפיטורים.
(דב"ע לב/56/3 ד"ר נוביצקי ואחרים – ציונה בידאר, [פורסם בנבו] פד"ע ד' 259, 261).
בעניין זה נפסק:
"אולם, בכך אין כדי להוביל למסקנה, כי העובד חייב לקבל כל עבודה אלא רק עבודה ההולמת את כישוריו. זאת ועוד, מלשון הסעיף עולה, כי אף אם העובד מסוגל לבצע את העבודה המוצעת לו, ישקול בית הדין את מצב בריאותו, תנאי העבודה בתפקיד החדש ונסיבות אחרות".
(ע"ע 1214/02 לעיל).
בנוסף, לתחושתו הסובייקטיבית של העובד החולה יש לייחס משקל לא מבוטל אם תחושה זו מגובה במסמכים רפואיים מתאימים (עניין שטרית לעיל; דב"ע ל/3-17 שרה רפפורט – שושנה אסולין [פורסם בנבו] פד"ע ב 25).
אין חשיבות למועד מתן התעודה הרפואית אלא הקובע הוא שאלת קיומם של הממצאים הרפואיים בעת ההתפטרות ומידת תחושתו הסובייקטיבית של המתפטר וכן יש להביא בחשבון גם את "תנאי העבודה ושאר נסיבות העניין" בעת בחינת השאלה אם היתה הצדקה רפואית להתפטרות שאותה מבקשים לראות כפיטורים לעניין הזכאות לפיצויי פיטורים.
(דב"ע 98/48-0 גיסמן – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פד"ע לב 130).