מדובר בתובע אשר יצר קשר עם אחת מן חברות ההשמה בארץ , הוצעה לו משרה בקו הייצור באחד מן המפעלים בארץ, והוא הגיע לחברה לראיון עבודה.
במהלך הראיון העובדת אשר ראיינה את התובע התקשרה למנהל המפעל וסיפרה לו אודות התובע.
התובע טען כי המנהל דיבר בקול רם והוא שמע אותו אומר: "האם הוא מהמגזר", "האם הוא נראה נורמלי?", ולאחר מכן הודיע "לא רלוונטי, אני לא רוצה עובדים מהמגזר הערבי".
בתגובה כתב התובע לעובדת הודעת ווטסאפ בה ציין: "זה לא הגיוני ולא אנושי לסרב אותי רק כי אני מהמגזר הערבי", ובתגובה ענתה לו העובדת: "אני מסכימה איתך ואני מה זה מתנצלת".
התובע הציג שתי שיחות מוקלטות בהן נשמע כי הוא לא התקבל לעבודה בשל היותו ערבי, וכמו כן נשמעת העובדת מאשרת את דבריו.
המפעל טען להגנתו כי לא ייתכן שהתובע שמע את שיחתה של העובדת עם המנהל, וכי הוא לא קיבל את התובע לעבודה בין השאר מהסיבות של חוסר קריאה וכתיבה בעברית.
ביה"ד התייחס לטענה זו וציין כי התובע בעל תואר שני בהצטיינות במדעי המדינה מאוניברסיטת חיפה.
עוד נטען כי המפעל מעסיק מס' רב של עובדים מהמגזר הערבי, וכי לאותו תפקיד אליו נבחן התובע התקבל עובד ערבי מס' ימים לאחר מכן.
ביה"ד קבע: "איננו מוצאים כל חשיבות לדון לא בעובדים אחרים שהתקבלו לעבודה בחברה לתפקידים אחרים, ולא במועמדים אחרים לעבודה שהתקבלו לכאורה מאוחר יותר לתפקיד שהתובע היה מועמד אליו".
ביה"ד מצא את עדותו של התובע כאמינה, זאת בנוסף לתמיכת העובדת בגרסתו.
עוד טען המפעל להגנתו כי העובדת העידה לטובתו של התובע מכיוון שהיא קיבלה תשלום כספי ממנו.
התובע אישר כי שילם לעובדת סך של 400 ₪, וביה"ד קבע כי: "מדובר בסכום מינורי שהינו סביר ומקובל, שבית הדין נוטה לפסוק אותו בעצמו כשכר בטלת עד, ולא מצאנו כל פסול בתשלום זה".
עוד הוסיף ביה"ד:" מדובר, הלכה למעשה, בטענה של החברה כי העדה העידה עדות שקר ביודעין, רק כדי לקבל כסף", הוסיף בית הדין. "נזכיר כי עדות שכזאת הינה בגדר עבירה פלילית. טענה כל כך חמורה מצד החברה היתה צריכה להיות מגובה באסמכתאות כלשהן, ומשלא הובאו – אנו רואים בחומרה ובשלילה את העלאתה כך סתם".
לבסוף קבע ביה"ד פיצוי כספי עבור העובד בסך 50,000 ₪, בנוסף להוצאות בסך 7,000 ₪ והוסיף: "נכון לדעתנו לעודד ולתמרץ דווקא תביעות מסוג זה באמצעות פסיקת פיצוי גבוה מעט יותר מזה הנפסק במקרים אחרים של אפלייה".