בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב פסק לאחרונה פיצוי בסך כ-700 אלף שקל לעובדת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, בשל אפליה מגדרית בתנאי פרישתה. בנוסף, חויב המעסיק לשלם פיצוי נוסף בסך 30 אלף שקל בגין הפלייתה לרעה של העובדת.
העובדת, שהועסקה בחברה במשך כ-25 שנה, הגישה תביעה לאחר שמלאו לה 61 שנים. היא ביקשה לפרוש מוקדם בתנאים מיטיבים והסכימה על הסכם פרישה אישי עם החברה. זמן קצר לאחר החתימה, טענה העובדת שההסכם מפלה אותה לרעה. הסיבה לכך הייתה שההסכם דרש ממנה למשוך את פנסיית הזקנה שלה בגיל 62, בעוד שגברים שנשארו עובדים היו זכאים לגמלה מהמעסיק עד גיל 67. העובדת טענה שהדרישה לקבל פנסיה בגיל 62 מונעת ממנה לצבור זכויות נוספות בקרן הפנסיה, ובכך גורמת לה לנזק כלכלי עתידי.
בית הדין קיבל את טענת העובדת, וקבע שאין מחלוקת שמבחינת זכויות, אם ההסכם היה חל על גבר, הוא היה מקבל זכויות נוספות ביחס אליה. פסק הדין הדגיש את החשיבות בהבטחת שוויון זכויות בין נשים וגברים, במיוחד כשמדובר בתנאי פרישה. החברה טענה כי העובדת פעלה בחוסר תום לב בכך שחתמה על ההסכם ומיהרה להתלונן על תנאיו, אולם בית הדין קבע שחוסר תום לב אינו מבטל את זכותה לשוויון זכויות.
בנוגע לטענת המעסיק שהחברה תיכננה מנגנון לפיצוי נשים בהתאם להנחיות בג"ץ, קבע בית הדין כי התיקון לא התייחס לפיצוי הנדרש עבור פגיעה צפויה בשיעור גמלתן העתידית של נשים. התיקון שעסק רק בהשלמת גמלה לתקופת הביניים (מגיל 62 ועד גיל 67) לא פתר את הבעיה העיקרית של פערים עתידיים בגמלה.
בית הדין קבע שהעובדת זכאית להשוואת זכויות כאילו צברה זכויות בקרן הפנסיה עד גיל 67. בנוסף, פסק פיצוי בסך 30 אלף שקל בגין הפלייתה לרעה, בהתחשב בשיקולים שונים, בהם פעולות החברה לצמצום הפערים בין גברים לנשים, והעובדה שההסדר שהושג היה מיטיב ביחס לתנאים הקבועים בדין.
כמו כן, חויב המעסיק לשלם לעובדת הוצאות שכר טרחת עו"ד בסך 22 אלף שקל.