ע"ע 34220-10-21
מדובר בעוזר שופט בהתאחדות לכדורגל, וכאשר הגיע לגיל 29 זומן לשימוע בפני הוועדה המקצועית הארצית.
בתום השימוע החליטה הוועדה להעבירו מתפקידו בליגה הלאומית לסגל השופטים האזורי, ובתגובה נימקה כי יכולותיו המקצועיות של התובע לא עומדות במצופה ממנו.
התובע החליט להגיש תביעה כנגד ההתאחדות בטענה כי פוטר מעבודתו בשל משקל עודף.
ביה"ד האזורי דחה את התביעה, והתובע ערער על הקביעה לביה"ד הארצי.
כתמיכה בטענותיו הציג התובע ראיון עם בכיר בהתאחדות בו נאמר לו כי שופט הוא חלק ממוצר טלוויזיוני, ולכן הוא חייב להיות עם נראות טובה.
ההתאחדות טענה להגנתה כי פיטוריו של התובע נעשו משיקולים מקצועיים ועניינים בלבד.
ביה"ד הארצי קיבל את טענותיו של התובע, וקבע כי פיטוריו נעשו בין השאר גם מסיבת משקלו.
ביה"ד קבע: "במקרים שבהם משקלו של אדם כשלעצמו אינו רלוונטי לעבודתו, דהיינו אין לו השלכה על יכולתו של העובד או המועמד לבצע את עבודתו, והעובד מוכיח כי החלטת המעסיק בנוגע לתנאי עבודתו התקבלה גם בשל משקלו, לא כל שכן רק בשל כך – קמה לעובד עילת תביעה גם מכוח הפרת חובת תום הלב, שכן משמעות הדברים היא כי המעסיק קיבל את החלטתו משיקול זר ולא ענייני".
כמו כן פסק ביה"ד הארצי כי במקרה בו עובד פוטר והוכח כי ההחלטה לפיטוריו נעשתה בין השאר מסיבת משקלו, למעשה מופרת חובת תום הלב. נפסק עבור התובע פיצוי כספי בסך 40,000 ₪.