ד"מ 5480-04-22
מדובר במועמד לעבודה באחת מן החברות בארץ, החברה הציעה לו משרה בהיקף של 165 שעות חודשיות ובשכר של 17,000 ₪. המועמד סירב להצעה, והחברה הציעה לו בתמורה סך של 22,000 ₪ שכר חודשי, וזאת בתמורה ל-180 שעות עבודה חודשיות.
חוזה העבודה עליו חתם המועמד כלל נספח תנאי העסקה בו נקבע כי בסוף כל שנה קלנדרית ייערך חישוב ממוצע של שעות עבודתו של המועמד, וכי אם יתברר כי חסרות שעות ינוכה סך של 175 ₪ לשעה משכרו. עוד צויין בנסח כי במידה והמועמד יעבוד שעות נוספות הוא יקבל תעריף זהה.
המועמד החל את עבודתו בחברה וקיבל בכל חודש סך של 4,400 ₪, בגין מענק למשכורתו.
בסוף השנה נדרש העובד להחזיר סך של 30,000 ₪ בגין הפרת תנאי החוזה.
העובד מסר להגנתו כי הוא בהפתעה מוחלטת וכי שעות עבודתו נבעו מהעובדה כי בחגי תשרי ובחג הפסח משרדי החברה לא היו בפעילות. העובד סבר כי מועדי החגים אינם נכללים בחישוב השעות.
החברה הסכימה לבקשתו של העובד לקזז לו את ימי החופשה שלא ניצל, ולמרות שהתנגד לכך ניכתה את היתרה משכרו, מה שגרם לו להתפטר.
ביה"ד קבע כי:"מורכבות המנגנון נובעת ממספר מאפיינים מיוחדים, אשר כל אחד מהם בנפרד – ובעיקר יישומם יחד – מוביל למנגנון חריג ומסובך להבנה".
עוד קבע ביה"ד כי הנספח עליו חתום העובד אינו כולל את הנתונים בנוגע לימי חג וחופשות מרוכזות.
עוד קבע ביה"ד: "פרשנות זו מובילה לתוצאה לפיה חלק מהניכויים שביצעה החברה מהמענק הקבוע ששולם לעובד, נעשו בלי הוראה מפורשת המאפשרת אותם בחוזה העבודה".
לבסוף דחה ביה"ד את טענת העובד לאי חוקיות החוזה, וחייב את החברה להשיב לעובד את ניכוי החופשות אשר ביצעה משכרו.
עוד פסק ביה"ד: "נוכח התנהלות העובד במסגרת הליכי המו"מ לכריתת חוזה העבודה, כאשר על פי עדותו אמנם סבר שהבין נכון את החוזה, אבל לא ראה צורך 'לרדת לפרטים הקטנים' של ההסכם והסתפק במעבר 'ברפרוף' על תנאיו… לא מצאתי מקום לפסוק לעובד החזר עלויות ריבית בגין הלוואה שנטל או פיצוי בגין עוגמת נפש".