סע"ש 2195-11-18
עובדת אשר עבדה בצוותא עם הממונה עליה בקרוואן עם שני חדרי משרד, ועל מנת להיכנס לחדרו של הממונה היה צורך לעבור בחדרה של העובדת.
העובדת טענה כי סבלה מהטרדות מילוליות ואף ממעשים מגונים.
הממונה הכחיש את טענות העובדת וטען להגנתו כי יחסי העבודה ביניהם היו תקינים לאורך השנים, עד שבחודשים האחרונים לפני שאמור לפרוש לגמלאות הפכו לא טובים לאחר שהעובדת לא עמדה במצופה ממנה.
עוד טען הממונה כי העובדת מנסה לפגוע בשמו הטוב וכי טענותיה תמוהות שכן נהגה לנסוע איתו לעבודה פעמים רבות.
הממונה הוסיף וטען כי היו לו התבטאויות גסות מדי פעם כלפי העובדת, אבל כי הן נאמרו בהומור במסגרת קבוצתית של העובדים שפעמים רבות הייתה העובדת חלק ממנה.
ביה"ד בחן את טענות הצדדים וקיבל את טענות העובדת, וזאת לאחר שלקח בחשבון כי ישנו קושי להוכיח את טענותיה של העובדת מכיוון שמרבית אירועי ההטרדה התרחשו כאשר שהתה עם הממונה ביחידות.
עוד שקל ביה"ד את הקושי של העובדת ותחושת הביזוי בעת שבחרה לספר על המעשים שהתרחשו, וכן החשש מפני תגובת קרוביה.
ביה"ד קבע: "גם אם היינו מגיעים למסקנה שלא עלה בידי העובדת לבסס את התרחשותו של כל אחד מהאירועים הפרטניים ממעשי ההטרדה הנטענים שפורטו בכתב התביעה – ואין הדבר כך – אין ספק בעינינו שעלה בידיה להוכיח שהיתה חשופה לסביבת עבודה מטרידה ורוויה באווירה מינית".
עוד הוסיף ביה"ד: "אין בהדרכה בודדת או שתיים במהלך שנות עבודתה הארוכות של העובדת ועד לבירור התלונה כדי למלא את חובת העירייה לקיים פעילות הדרכה והסברה 'בתכיפות סבירה', כנדרש בתקנה 2(ד) לתקנות".
הממונה חוייב כלפי העובדת בפיצוי כספי בסך רבע מיליון ₪.