מהו הדין של אי מתן הודעה על תנאי עבודה?

סע"ש 59790-11-19

מדובר בתביעה של ברמנית באחת מרשת בתי המסעדות בארץ כנגד מעסיקתה, כאשר החליטה המעסיקה לקדם אותה לתפקיד שונה, אך לא דאגה למסור לה הודעה לעובד בהתאם לחוק.

המעסיקה טענה להגנתה כי נטל האחריות הוא על כתפי העובדת.

עוד טענה המעסיקה להגנתה כי היא התכוונה להחתים את העובדת על חוזה חדש לאחר הקידום שלה, וכי עקב חילוקי דעות שנתגלעו ביניהם החוזה לא נחתם.

ביה"ד דחה את טענה זו וציין כי שהמעסיקה הציעה לה לקיים פגישה בנוגע לתפקיד החדש, וזאת לאחר למעלה משנה כשהתחילה בתפקיד החדש, וזאת בניגוד לחוק אשר מחייב למסור הודעה על שינוי בתנאי העבודה בתוך 30 ימים.

ביה"ד קבע: "חוק הודעה לעובד מחייב את המעסיק למסור באופן אקטיבי לעובד הודעה על תנאי העסקה ללא תלות בהתנהלות העובד…לכך משמעות ניכרת, שכן אילו החברה היתה מוסרת לעובדת הודעה על שינוי תנאי העסקתה, והעובדת היתה ממשיכה לעבוד בתנאים שנקבעו, ניתן היה לקבוע כי הסכימה להם. בהיעדר הודעה על שינוי כאמור, המצב נותר לפרשנותם של הצדדים באופן שלא הביא לשקיפות ביחס לתנאי העסקתה של העובדת, כאשר העובדת ציפתה לקבל תנאים מסוימים והחברה סברה כי מגיעים לה תנאים אחרים. דבר שהוביל לבסוף לסיום העסקתה, בין היתר, בשל המחלוקת האמורה".

עוד קבע ביה"ד: "אין מקום להתעלם מהעובדה שהעובדת לא קיבלה הודעה על תנאי העסקה בעקבות השינויים בתפקידיה כנדרש על פי הוראות חוק הודעה על תנאי העבודה. הודעה שאילו היתה נמסרת, היתה מייתרת חלק ניכר מהמחלוקות בהליך זה".

לבסוף פסק ביה"ד לעבודה עבור העובדת פיצוי "לדוגמה" בסך 20,000 ₪ בגין תלושי השכר שניתנו לעובדת ולא שיקפו את התשלומים לאמיתם.