עב"ל 20817-07-23
מדובר בערעור על תביעתו של מבוטח כנגד הביטוח הלאומי אשר חלה במחלת ריאות וביקש להכיר בה כתוצאה של פגיעה בעבודה, תביעה אשר התקבלה ובמסגרתה ביקש הביטוח הלאומי לערער על קביעתו של בית הדין האזורי.
הביטוח הלאומי טען כי יש לדחות את חוות דעתו של המומחה מכיוון שהוא השתמש במילים שאינן חד משמעיות במהלך כתיבתו.
בעבר נקבע בפסיקה כי בית המשפט מחוייב לאמץ את חוות הדעת ברגע שהיא כתובה בצורה ברורה, אלא אם כן ישנה סיבה מוצדקת לדחות אותה.
כפי שנקבע בבר"ע 7293-06-13, ברגע שהמומחה הרפואי קובע מעל ל-50% סבירות שישנו קשר סיבתי בין עבודתו של המבוטח לפגיעתו, יכול בית המשפט לקבוע כי מדובר בפגיעה מעבודה.
בנוסף, על המומחה לקבוע האם לעבודתו של המבוטח ישנה השפעה מעל 20% ומעלה על פגיעתו.
במקרה שלנו, המומחה שלל השפעה כלשהי על פגיעתו של המבוטח אולם ציין בין השאר כי "לא ניתן לשלול" וכי "ייתכן וההשערה הזאת נכונה".
ביה"ד הארצי קיבל את הערעור וביקש להחזיר את התיק לביה"ד האזורי לצורך מינוי מחדש של מומחה וציין: "על חוות דעת מומחה להיות ברורה, חד משמעית וברמת ודאות המניחה את הדעת על מנת שניתן יהיה להסתמך עליה".