סע"ש 69994-02-20
פסיקה חדשה של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב מספקת תובנה חשובה בסוגיית קביעת יחסי עובד-מעביד. במקרה זה, דחה בית הדין תביעה של איש עסקים מנוסה אשר טען במקביל לשני דברים סותרים: הן לקיום יחסי עובד-מעביד עם הנתבע, והן לזכאותו לעמלת תיווך עבור קשירת עסקה.
בית הדין קבע כי עצם הטענה לעמלת תיווך מהווה "סממן מובהק לכך שהיחסים בין הצדדים היו עסקיים ולא יחסי עבודה". למעשה, התובע ניסה לאחוז את החבל בשני קצותיו – כעובד שכיר וכמתווך עצמאי בו-זמנית.
נסיבות נוספות שהכריעו את הכף היו פרופיל התובע כאיש עסקים מנוסה, דרישת שכר גבוהה מהמקובל בשוק, תביעה לזכויות סוציאליות חריגות, והיעדר הסדרה פורמלית של יחסי העבודה. בית הדין הדגיש כי "ככל שמדובר באדם בעל ניסיון עסקי רב יותר, כך גדלה ממנו הציפייה להסדיר את מעמדו המשפטי מראש".
בסופו של דבר, נפסק כי לא התקיימו יחסי עובד-מעביד וכי אין לבית הדין סמכות לדון ביתר הטענות. התובע אף חויב בתשלום שכר טרחת עו"ד בסך 20,000 ₪.
פסק דין זה מחדד את חשיבות העקביות בטענות משפטיות, מדגיש את הנטל המוגבר על בעלי ניסיון עסקי, ומזכיר לכל הצדדים את הצורך בהגדרה ברורה ועקבית של מערכת היחסים המשפטית מלכתחילה.