ע"ע 29915-11-22
מוכרת ברשת חנויות נעליים אשר הגישה תביעה כנגד הרשת בה עבדה במסגרת סע"ש 68109-02-20 בגין הפרת חוק הזכות לעבודה בישיבה, בגין התעמרות בעבודה מצד מנהל הסניף, ובגין פיצויי פיטורים וגם בגין תשלום עבור שעות נוספות.
מנגד נדחתה תביעתה של העובדת בגין פרסום לשון הרע.
העובדת טענה כי מנהל הסניף בו עבדה פגע בשמה הטוב במהלך עבודתה ברשת.
החברה מנגד הכחישה את טענות העובדת וטענה כי העובדת לא תבעה את מנהל הסניף באופן אישי אלא את החברה כולה.
בית הדין האזורי קיבל את טענת החברה וטען כי על העובדת היה להגיש את התביעה כנגד מנהל הסניף באופן אישי, כיוון שהוא זה שפרסם את לשון הרע כנגד העובדת.
העובדת בחרה לערער על קביעת בית הדין האזורי, ובית הדין הארצי קבע כי: "צודקת העובדת בטענתה שלא היה מקום לדחות את התביעה בשל אי צירוף מנהל הסניף כנתבע".
מאחר וכבר נפסק פיצוי כספי עבור העובדת בגין פרסום לשון הרע מטעם המעסיק שהייתה למעשה חלק מהתעמרותו בעובדת-בית הדין הארצי פסק כי אין מקום לפסוק פיצוי כפול עבור העובדת וזאת בגין אי הוכחת נזק כתוצאה מהפרסום.
עוד הוסיף בית הדין וקבע כי: "לנוכח אפשרות הטלת אחריות על מעסיק בגין הפרת חוק איסור לשון הרע בידי עובדו, הרי שהבחירה אם לתבוע את המעסיק, את העובד שפרסם את לשון הרע או את שניהם – נתונה לתובע. במילים אחרות, עובד שנפגע מפרסום לשון הרע רשאי לתבוע את מעסיקו בלבד".