לאחרונה פסק בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב כי מעסיק, ששילם לעובד סכום העולה על השכר המגיע לו, רשאי לדרוש את השבת הכספים ששולמו ביתר. פסק דין זה מספק הבהרות משמעותיות בנוגע להחזרת כספים ששולמו בטעות, כאשר המעסיק טוען שהשגה נבעה מטעויות בחישוב השכר, והתשלום העודף הצטבר לסכום של 18,000 שקל.
העובד טען כי אין ברשותו להחזיר את הסכום, והציע לשלם בתשלומים נושאי ריבית. המעסיק, אשר דחה את ההצעה, החליט לנכות מהשכר החודשי של העובד סכום של 1,500 שקל. פעולה זו, נעשתה ללא הסכמת העובד ונחשבת להפרת חוק הגנת השכר.
בית הדין הבחין בין תשלומים שהועברו ישירות לעובד לבין סכומים שהועברו לקרן הפנסיה. בנוגע לתשלומים לקרן הפנסיה, פסק כי אין מקום לחייב את העובד בהשבתם, תוך הבחנה בין סוגי התשלומים במקרה של טעויות בתשלום.
בעוד שפסק הדין מציין בצורה חד משמעית את חובת ההחזר במקרה הנוכחי, בדרך כלל בתי הדין אינם ממהרים לחייב עובדים בהחזרת כספים שניתנים בטעות. בית הדין הארצי לעבודה קבע ארבעה מבחנים להכרעה בנושא, אך במקרה זה בחר בית הדין האזורי להימנע מהתייחסות למבחנים ולתת פסק דין המבוסס על נסיבות המקרה הספציפיות.
העובד טען גם כי היה מדובר בהסכם בעל פה לקבלת שכר גבוה יותר, ואף ציין שהחברה הבטיחה לו שבמידה שיתפטר, החוב יבוטל. טענות אלה נדחו, לאור חוסר ההוכחות התומכות בהן ובשל העדר התייחסות למידע זה במכתב ההתפטרות של העובד.
בנוגע לדרישת המעסיק לקיזוז דמי הודעה מוקדמת, קבע בית הדין כי העובד היה זכאי להתפטר ללא הודעה מוקדמת לאחר שנוכו סכומים מהשכר ללא הסכמתו וללא תיאום עם החברה. החברה לא קיזזה את דמי ההודעה המוקדמת מתלוש השכר האחרון, מה שמעיד גם על חוסר נכונותה להפעיל את זכות הקיזוז.
לבסוף, לאחר קיזוז הסכומים שנוכו מהשכר בניגוד לחוק ולביצוע תיקונים בתחשיב, חויב העובד להחזיר למעסיק סכום של כ-11,000 שקל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. פסק דין זה מדגיש את הצורך בבחינה מדוקדקת של סוגי התשלומים, הקפדה על ההסכמות עם העובד, ותשומת לב למבחנים שנקבעו על ידי בית הדין הארצי לעבודה.