סע"ש 40821-02-17
ספרית אשר החלה לעבוד במספרה, ומספר חודשים לאחר מכן הודיעה למעסיק כי היא בהיריון.
לאחר מס' ימים החליטה המספרה לערוך לה שימוע ושם הסבירו לה כי המספרה מצויה במצב כלכלי קשה, וכי הוחלט לצמצם את אחוזי משרתה.
לאחר כשבועיים החליטה המספרה לפטר את העובדת "עקב צמצום עובדים ושינוי כלכלי וארגוני בתחום המספרה".
לאחר פיטוריה הספרית גילתה בפייסבוק כי המספרה מחפשת ספר חדש במשרה מלאה, והחליטה להגיש תביעה כנגד המספרה בטענה כי היא פוטרה בשל הריונה ולא בשל צמצום בכוח האדם כפי שטענה המספרה.
המספרה מצדה טענה שהספרית הועסקה בתקופת ניסיון בלבד.
כמו כן לא הצליח המעסיק להוכיח כי מצבה הכלכלי של המספרה הורע עד למצב כי לא הייתה ברירה לצמצם בכוח האדם.
עוד טענה המספרה להגנתה כי הציעה לספרית לעבוד במשמרות ערב או לחילופין לעבור לסניף אחר והיא סירבה.
ביה"ד קבע כי: "לאחר שהעובדת התקבלה לעבודה במספרה בתנאים מסוימים, איננו סבורים כי סירובה יכול להוות שיקול לפיטורים, בוודאי כאשר לא הוכח שהיו עובדים אחרים בחברה שנדרשו לבצע שינויים כאלה".
לבסוף פסק ביה"ד כי:"אם העובדת פוטרה ממקום העבודה הנוסף על רקע הריונה, הרי שזה מקים חבות על המעסיק שפיטר אותה, כאשר בכל מקרה עבודתה במקום אחר לאחר סיום עבודתה אצל החברה למעשה 'ניתקה' את הקשר הסיבתי לנזק הממוני שנגרם לה".
ועוד הוסיף כי:"עוד נציין בהקשר זה כי מצאנו פגם בכך שבכתב התביעה תבעה העובדת פיצויים ממוניים בגין כל התקופה לאחר פיטוריה ועד הלידה, כאשר היא נמנעה מלהבהיר כי עבדה פרק זמן נוסף במקום עבודה אחר, ובוודאי שאינה זכאית לקבל שכר עבודה עבור תקופה שבה עבדה אצל מעסיק נוסף".
כמו כן,נפסק פיצוי כספי בסך 30 אלף ₪ עבור הספרית.