סע"ש 28473-01-16
מדובר בסטודנט שעבד במינהל מקרקעי ישראל. לאחר סיום עבודתו, תבע העובד פיצוי כספי שהמנהל לא עשה ככל שביכולתו למנוע עישון במקום העבודה.
במסגרת ההליך המשפטי טען העובד שהוא נחשף לעישון בעת ששהה במקום העבודה, וכל זאת בחדר סגור. עוד טען העובד כי בשל היותו חדש במנהל, לא יכל היה להעיר לעובדים שעישנו לידו.
עוד הוסיף העובד וטען כי הממונים עליו ידעו על אותם עובדים אשר מעשנים בחדרים סגורים, ציין מס' שמות של עובדים מעשנים, אך לא עשו דבר בעניין. בנוסף טען העובד כי המינהל לא דאג לפרסם שום שלטים בדבר איסור עישון.
בית הדין פסק כי בהתאם לראיות שהגיש המנהל אין כל הוכחה לקיומם של שלטים בדבר איסור עישון, ולמעשה קיבל את טענת העובד.
בית הדין ציין בהחלטתו: "התמונה העובדתית המצטיירת הינה, איפוא, של מקום עבודה בו ישנם לפחות שלושה עובדים שנוהגים לעשן, ואשר בו לא ננקטות פעולות לאכיפת איסור העישון מעבר לשיחות חבריות (ייתכן שעל רקע היעדר ביטחון בתחולת החוק למרות שהיחידה נהגה להפיץ הוראות עדכון ורענון בדבר המתחייב מן החוק), ולא מוצבים שלטים כדרישת החוק המורים על איסור העישון".
עוד הוסיף בית הדין וקבע כי: "תמונה עובדתית זו מקימה את היסודות של הפרת החובה 'לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירות לפי סעיף 1(א) לחוק למניעת העישון".
בית הדין קיבל את תביעתו של העובד לפיצוי כספי בסך 25,000 ₪ , והוסיף כי מדובר בפיצוי הוגן בגין הנזק ממנו סבל עקב הפרת חובתו של המנהל.