סע"ש 57308-04-19
עובד שכיהן כראש תחום במכון להכשרת מורים.
במהלך שנות עבודתו במכון העובד לא החתים שעות כניסתו ויציאתו, כיוון שמרבית עבודתו בוצעה מהבית.
מדי חודש העביר העובד דיווח על שעות עבודה מלאות, שאושרו על ידי הממונה עליו אשר ידע כי אותו עובד מועסק בנוסף גם באוניברסיטת תל אביב באחוזי משרה גבוהים יותר, ולמעשה מבצע את המטלות מטעם המכון בשעות אחרות מה שגורם לדיווח שעות כוזב.
הממונה על אותו העובד ידע ואישר את הגשת דיווחי השעות הכוזבים.
לאחר מס' שנים ביקש העובד העלאה בשכר מהמכון ושם התברר להנהלה כי שעות עבודתו הוא עובד באוניברסיטת תל אביב בשעות חופפות למשרתו במכון.
בבירור שנערך עם הממונה עליו דאג זה לתת לעובד גיבוי מלא והדגיש את החשיבות להמשך העסקתו במכון.
מנגד, העובד סירב להודות כי הוא עובד בעבודה נוספת וטען להגנתו כי ייתכן ונפלה טעות באומדן השעות שביצע ועמד על כך שהוא מבצע עבודה בהיקף שעות מלא.
ההנהלה החליטה לשלם לעובד את שכרו בהתאם לשעות כניסתו ויציאתו של רכבו מהחניון, ובנוסף לנכות משכרו את השעות שאותן לא עבד.
העובד המשיך להתעקש כי עליו לקבל שכר מלא עד שלבסוף התפטר.
ביה"ד לעבודה פסק כי בהתאם למשרה אותה ממלא העובד אין צורך בנוכחות מלאה שלו במכון מכיוון שבמשך שנים רבות הוא ביצע את עבודתו מהבית, וכי הדרישה של המכון מהעובד לבצע את מלוא השעות היא בגדר הרעת תנאים וקבע כי-"אין בידי לקבל את טענת המעסיק לפיה דרישה להגיש דיווחי נוכחות כדין לא יכולה להיחשב להרעת תנאים"
בנוסף נפסק לעובד פיצוי כספי בגין עוגמת נפש, בכך שהממונה עליו העלים עין במשך שנים ולא דאג להסדיר את תנאי העסקתו בהתאם לחוק.