פסק דין חדש של בית הדין הארצי לעבודה מחדד את הגבולות שבין זכותו של המעסיק להגן על מקום העבודה לבין זכות העובד לפרטיות ולתנאי עבודה נאותים. הסוגיה שנדונה נגעה להצבת מצלמות במקום העבודה, והשאלה הייתה האם בנסיבות מסוימות מדובר בהרעה מוחשית בתנאי העבודה המזכה את העובד בפיצויי פיטורים.
במקרה הנדון, התובעת שימשה במשך 18 שנים כמנהלת משרד, והודיעה על התפטרותה בשל הרעה מוחשית בתנאי עבודתה, לטענתה עקב הצבת מצלמות במשרד. המשרד השתרע על פני שטח של כ-550 מ"ר, ובו הוצבו תשע מצלמות, כאשר שתיים מהן הופנו ישירות לעמדת עבודתה של העובדת. הצבת המצלמות נעשתה בעקבות תלונה שהוגשה בגין הטרדה מינית מצד אחד העובדים, והמעסיקה טענה כי מטרת המצלמות הייתה להבטיח סביבת עבודה בטוחה.
בית הדין האזורי לעבודה קיבל את טענת התובעת ופסק כי יש לראות בהתפטרותה כהתפטרות בדין פיטורים, והורה על תשלום פיצויי פיטורים בסך כ-430 אלף שקלים. עם זאת, בערעור שהוגש לבית הדין הארצי, הביעו השופטים הסתייגות מהקביעה הגורפת שלפיה עצם הצבת מצלמות בסמוך לעמדת העבודה תיחשב תמיד להרעה מוחשית בתנאים. בית הדין הארצי הדגיש כי קביעה כזו עלולה ליצור אפקט מצנן כלפי מעסיקים המבקשים להגן על האינטרסים שלהם ושל עובדיהם, וקבע כי יש לבחון כל מקרה לגופו בהתאם למבחנים ברורים.
לאחר סקירה של חקיקה ופסיקה רלוונטית בישראל ובמדינות נוספות, קבע בית הדין הארצי שלושה שלבים לבחינת הלגיטימיות של הצבת מצלמות במקום העבודה: בשלב הראשון, יש לבחון אם להצבת המצלמות הייתה מטרה לגיטימית ותכלית ראויה. בהיעדר מטרה לגיטימית, יהא העובד זכאי להתפטר בדין מפוטר. בשלב השני, יש לבדוק את מידת הפגיעה בפרטיות העובד, תוך בחינת רלוונטיות ההצבה ומידתיות השימוש במצלמות ביחס לצורך שהצדיק את הצבתן. בשלב השלישי, בהתאם להיקף הפגיעה, יש לבחון האם נדרשה הסכמה מפורשת של העובד להצבת המצלמות.
ביישום המבחנים על נסיבות המקרה, קבע בית הדין הארצי כי אף שהצבת המצלמות נבעה ממניע לגיטימי של שמירה על סביבת עבודה בטוחה, אופן הצבתן גרם לפגיעה משמעותית בפרטיותה של התובעת. העובדה שלא נמסרה לה הודעה מראש על הצבת המצלמות, לצד סירוב המעסיקה להסיר את המצלמות שפגעו ישירות בעמדת עבודתה, הביאה למסקנה כי המעסיקה פעלה שלא במידתיות. כן הובאה בחשבון תקופת העסקתה הארוכה של העובדת, שהעמיקה את חומרת הפגיעה.
בית הדין קבע כי בנסיבות העניין נדרשה הסכמתה המפורשת של העובדת להצבת המצלמות, ומשלא ניתנה – יש לראות בהתפטרותה כהתפטרות המזכה בפיצויי פיטורים. כתוצאה מכך, פסק דינו של בית הדין האזורי נותר על כנו, והמעסיקה חויבה לשלם את הסכומים שנפסקו.
פסק דין זה מדגיש את חשיבות ניהול נבון וזהיר של אמצעי פיקוח במקום העבודה. מעסיקים המבקשים להגן על סביבת העבודה נדרשים להבטיח כי הצבת מצלמות תעשה אך ורק לצורך תכלית לגיטימית, במידתיות ראויה, ותוך התחשבות בזכויות העובדים לפרטיות ולכבודם.