ע"ע 40806-03-21
עובדת שעבדה במשרד עו"ד כ-22 שנה עד שפוטרה. במכתב הפיטורים נכתב כי סיבת פיטוריה היא "הפרת אמונים והתנהגות לא ראויה", וזאת לאחר ששיקרה כאשר הודיעה למעסיק כי היא הלכה לדואר וכי התיבה הייתה ריקה וזאת בזמן שהיא לא יצאה כלל מהמשרד.
המעסיק החליט לפטר את העובדת באופן מיידי וזאת ללא לשלם לה את דמי ההודעה המוקדמת, ולאחר תביעתה בבית הדין האזורי נפסק כי על המעסיק לשלם לה את הסכום המבוקש וזאת בתוספת לפיצוי כספי גבוה בגין פיטורים שלא כדין.
המעסיק בחר לערער על קביעתו של בית הדין האזורי.
במהלך הערעור במסגרת שלב העדויות העובדת לא הכחישה כי שיקרה למעסיק על כך שביצעה מטלות שביקש ממנה לבצע וזאת בזמן שהן מעולם לא בוצעו. עוד הכחישה את העובדה כי ישבה בחוסר מעש בעת שהמעסיק לא נכח במשרד, מה שהוכח במצלמות כלא נכון.
ביה"ד לעבודה קבע כי:" שוכנענו שהעובדת פוטרה בעקבות הפגיעה הקשה באמון שחש המעסיק לאחר שנות עבודה רבות, במהלכן סבר כי היא מקדישה את כל מרצה וזמנה לעבודתה במשרדו, וכאשר מבחינתו אי אמירת אמת מהווה פגיעה בלתי הפיכה ביחסי האמון הנדרשים במסגרת יחסי העבודה".
ביה"ד פסק כי: "עם זאת, בית הדין הארצי קיבל את קביעת בית הדין האזורי לפיה העובדת זכאית לפיצויי פיטורים מלאים וחלף הודעה מוקדמת. "גם אם פוטרה מהטעמים שפורטו לעיל – אין בהם, בהתחשב במכלול הנסיבות לרבות תקופת העסקתה הארוכה, כדי להצדיק שלילה של זכויות אלה".
עוד פסק ביה"ד: "מחד, ניתן להבין את סערת הרגשות בה היה נתון המעסיק בשל מה שנתפס בעיניו כהפרת אמונים, כאשר נתן לעובדת הזדמנות מסוימת למתן הסברים. מאידך, הזדמנות זו לא הייתה מספקת בהתאם לדרישות הפסיקה, והדברים נכונים ביתר שאת בהתחשב בתקופת עבודתה הארוכה ובסוג הטענות שיוחסו לה".
למרות זאת בית הדין לעבודה קיבל את תביעת העובדת ופסק כי על המעסיק לשלם לה פיצוי כספי בסך 70,000 ₪ , אשר לבסוף הופחת לפיצוי בסך 30,000 ₪.