סע"ש 16505-09-20
מורה למתמטיקה אשר לימד בתיכון מסוים במשך שנים רבות, עד שהחלה הדרדרות במצבו הרפואי, והוא נאלץ להיעדר מהעבודה.
לאחר תקופה ארוכה שבה לא יכל להתייצב בעבודתו, קיבל זימון לשימוע שבו נכתב כי הסיבה היא: "בשל הקושי שלך לתפקד במערך ההוראה בביה"ס… הבעיות הרפואיות מהן אתה סובל מכבידים על המנהלים לשלב אותך בביה"ס".
במסגרת ההליך המשפטי טענה מנהלת משאבי האנוש של בית הספר כי העובד קיבל שכר למרות שכבר ניצל את מלוא ימי המחלה שלו, וכי "זה גם לא מוסרי שרשת בתי הספר תשלם, מהקופה הציבורית, שכר חודשי למורה שלא עובד בפועל כבר שנתיים ויותר".
לאחר השימוע התקיימה בפגישה בין מנהלת משאבי האנוש ליועצת המשפטית של רשת בתי הספר, במסגרתה החליטו השתיים כי אין אפשרות אחרת מלבד פיטוריו של העובד.
בית הדין קבע: "השימוש שנעשה במחדל זה כדי להצדיק את הפיטורים מהווה התנהלות בחוסר תום לב ברור, וממשיך את אותה הפליה מחמת מוגבלות בה נקטה המעסיקה בשנים הקודמות".
עוד קבע בית הדין: "במילים אחרות, המעסיקה שקלה שוב את השיקולים השגויים שליוו אותה לאורך השנים. מעבר לכך, על אף שהציגה טענות פדגוגיות ומשמעתיות כלפי העובד במהלך הליך הפיטורים, בחרה המעסיקה שלא לפעול בהתאם למתווה הרלוונטי לצורך כך בנוגע לעובדי הוראה".
למעשה קבע בית הדין כי המעסיקה פעלה בניגוד לחוק ולא אפשרה שוויון הזדמנויות עבור עובד בעל מוגבלות.
ביה"ד פסק כי על בית הספר לפצות את המורה בסך 15,000 ₪, זאת למרות שלא נפגע באופן כספי מפיטוריו.