סע"ש 15544-05-17
עובד אשר הועסק באתר בנייה החל משנת 1991 במשך 26 שנה עד למועד פיטוריו, ולטענתו צבר סך של 110 ימי חופשה במהלך כל שנות עבודתו, כאשר באחד מתלושי השכר שלו מופיע כי החברה איפסה את ימי החופשה המגיעים לו.
לעובד ניתנה זכות ל24 ימי חופשה בשנה, זאת בניגוד לצו ההרחבה שם נקבע כי עובד בעל ותק של 11 שנים ומעלה זכאי ל-28 ימי חופשה בשנה.
ביה"ד קבע:"האמנו לעובד כי לא ניצל ימי חופשה כלל במהלך שבע השנים האחרונות לעבודתו בחברה. החברה לא הציגה פנקס חופשה, לבד מזה שנוהל בתלוש השכר וחזקה שמשקף את צבירת וניצול ימי החופשה של העובד"
העובד פוטר באופן טלפוני בעוגמת נפש ובאופן מחפיר, למרות שנות עבודתו הרבות בחברה.
החברה טענה להגנתה כי נאלצה לפטר את העובד עקב העובדה כי היא הועברה לבעלות אחרת.
ביה"ד קבע: "אף אם היתה סיבה עניינית לפיטוריו – הבעלים החליטו לסגור את עסקם – אין זו הדרך לעשות זאת", ופסק עבור העובד פיצוי כספי עבור העובד בסך 20,000 אלף ₪ בשל העובדה כי פוטר בעוגמת נפש.
עוד קבע ביה"ד: "אף שחוק חופשה שנתית קובע כי ככלל חופשה שנתית ניתן לצבור משך שנתיים, אין הוא אוסר על מעסיק להיטיב עם עובדיו ולאפשר להם צבירה בלתי מוגבלת או רחבה ממגבלַת השנתיים הקבועות בחוק".
עוד פסק ביה"ד על הרמת מסך עבור החברה וקבע כי החברה נוהלה באופן מסוכן , וקבע פיצוי כספי עבור העובד בסך 400,000 ₪ בגין זכויות סוציאליות שונות אשר לא שולמו לו, בין השאר בגין ימי חופשה.
עוד הבהיר בית הדין ופסק לעובד 20 אלף שקל בשל האופן המשפיל בו פוטר, אולם לא מצא לנכון לפסוק בנוסף פיצוי בשל העובדה שפוטר ללא שימוע.