פסק דין חדש של בית הדין הארצי לעבודה מחדד את האיזון העדין בין שמירה על סביבת עבודה מכבדת לבין הכרה במציאות המורכבת של יחסי עבודה.
הדיון נסב על מקרה בו בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב פסק לעובד פיצוי בסך 30,000 ש"ח בטענה להתעמרות מצד מעסיקו. העובד טען כי לאורך תקופה ממושכת חווה יחס פוגעני, בעוד המעסיק מצידו טען כי חלק מהעימותים נגרמו מפרובוקציות יזומות מצד העובד עצמו.
בית הדין הארצי, בפסק הדין שניתן בשבוע שעבר [ע"ע 57562-06-24], קבע עיקרון חשוב: גם אם עובד מתנהג בצורה פרובוקטיבית ומנסה להוציא את המעסיק משלוותו, חלה על המעסיק חובה לשמור על סביבת עבודה ראויה ומכבדת. יחד עם זאת, לא כל מתיחות או חיכוך מהווים עילה אוטומטית לפיצוי בגין התעמרות.
למעשה, בית הדין הבהיר כי יש לבחון כל מקרה לגופו: כאשר האירועים חריגים, מפוזרים לאורך זמן ואינם מלמדים על דפוס פוגעני מתמשך – אין מקום להעניק פיצוי בגין התעמרות. במקרה זה, מאחר שהאירועים שהוצגו היו ספורדיים והתרחשו על פני תקופה של כשלוש שנים, וכאשר חלקם נגרמו בשל התנהלות העובד עצמו – לא התקיים רף המעשים הנדרש כדי להכיר במצב כהתעמרות המזכה בפיצוי.
בית הדין הארצי ביטל את הפיצוי שנפסק לעובד בבית הדין האזורי, והחזיר את הדיון למסלול עקרוני: מחד, מחויבות של מעסיקים לספק סביבת עבודה תקינה ומכבדת; מאידך, הכרה בכך שמקומות עבודה אינם "חדרים סטריליים", ושחיכוכים מסוימים הם חלק בלתי נמנע ממערכת יחסי העבודה.
פסיקה זו מחזקת את העיקרון לפיו לא כל חיכוך במערכת יחסי עבודה מהווה עילה לנקיטת הליכים בגין התעמרות, וקוראת להבחין בין אירועים נקודתיים לבין תופעה מתמשכת ורחבת היקף.