מדובר במקרה שבו מנהל חברה פנה להנדסאי והציע לו עבודה. אותו הנדסאי הסכים להצעה והודיע למקום עבודתו הקודם על התפטרותו.
לאחר מכן טען ההנדסאי כי המנהל לא מסר לו העתק מהחוזה אשר נחתם ביניהם, מכיוון שהסביר לו כי לטענת התובע לא נמסר לו העתק מהחוזה שנחתם על ידי הצדדים.
באותה העת התפרצה מגפת הקורונה בארץ ובסמוך למועד תחילת העבודה עליו סיכמו הצדדים, העובד יצר קשר עם המנהל על מנת לברר מתי אמורה להתחיל העסקתו. המנהל בתגובה הסביר שהוציא מחצית מעובדיו לחל"ת ושהעובד יוכל להתחיל בעבודתו רק בתום הסגר, עת שלא היה ידוע מועד לסוף הסגר.
בעקבות הבעת חששותיו של העובד מאובדן פרנסתו החברה הציעה לו עבודה בסך 70% מהשכר אשר נקבע עמו, ולאחר חודש עבודה הוא יוכל לצאת לחל"ת.
בתגובה מסר העובד שישקול את ההצעה, ולאחר מן התחיל לשלוח למנהל הודעות ווטסאפ רבות. המנהל ענה בתחילה לשאלותיו של העובד, ולאחר מכן כעס על הודעותיו הבלתי פוסקות והחליט כי הוא לא מעוניין להעסיק את העובד.
העובד תבע את החברה בסכום 130 אלף ₪ בגין אובדן הכנסה, והיעדר שימוע והודעה מוקדמת.
לבסוף, קבע בית הדין כי עקב ספקותיו של העובד אותן הביע בתכתובות הווטסאפ שוב ושוב מוכיחות חוסר גמירות דעת מצדו של העובד, ולכן לא נוצר קשר מחייב בין הצדדים, ותביעתו נדחתה.