ס"ע 70052-09-16
עובדת בחברת מזנונים ועבדה בין השאר בהכנת קפה, אשר בתקופה לפני התפטרותה החלה לסבול מכאבי רגליים שבעקבותן נוצר מצב של אי ספיקת ורידית.
לאחר 10 שנים התפטרה העובדת בשל ההרעה במצבה הבריאותי, ובחרה לתבוע את החברה שהעסיקה אותה בגין פיצויי פיטורים.
החברה טענה להגנתה כי היא מעולם לא דרשה מהעובדת עמידה ממושכת, וכי הבעיות ברגליה לא קרו בגלל עבודתה.
ביה"ד לעבודה קבע כי: "אכן עומדת לרועץ לעובדת העובדה שכלל לא ניסתה את המקומות שהוצעו לה, אלא מיהרה להתפטר…מאידך, העובדה שהעובדת שובצה בחודשים מאי ויוני במקום עבודה זמני שבו העבודה מתבצעת בישיבה, מעידה על כך שהחברה היתה מודעת למגבלה הרפואית שלה. משכך, מצופה היה מהחברה שתבהיר לעובדת לאיזה תפקיד היא משובצת מחודש יולי ואילך. לא הוכח שכך נעשה".
עוד קבע ביה"ד: "מאחר שהחברה היתה מודעת למגבלה הרפואית של העובדת, היה עליה להציע לה עבודות התואמות את המגבלה הרפואית, דהיינו עבודות בישיבה או ללא עמידה ממושכת…העובדת הכחישה שהוצעו לה עבודות כאלה, ואילו החברה לא הוכיחה שהוצעו עבודות התואמות את המגבלה הרפואית. ודאי שלא הוכיחה כי הוצעו עבודות כאלה במהלך תקופת ההודעה המוקדמת".
ביה"ד פסק השלמת פיצויי פיטורים לעובדת פיטורים 34,000 ₪, ועוד הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.