ד"מ 28225-07-23
מדובר בתובעת בת 19 אשר ביקשה לעבוד בחנות ספרים ומכשירי כתיבה. במהלך ראיון העבודה שנערך לה היא נשאלה האם היא מתגייסת בקרוב.
בתגובה ענתה כי היא בחרה שלא להתגייס לצבא מסיבה אישית, ובעלת החנות הודיעה לה כי היא לא תקבל לעבודה את מי שאינו תורם למדינה.
אמה של המועמדת יצרה קשר עם בעלת החנות, הסבירה לה כי בתה נפגעה מהחלטתה. בעלת החנות התנצלה אך חזרה על דבריה כי השירות הצבאי או הלאומי כיום הינם תרומה בעלת חשיבות גבוהה עבור המדינה. בתגובה הוגש כנגדה כתב תביעה.
במסגרת ההליך המשפטי טענה בעלת החנות להגנתה כי לתובעת לא היתה "אנרגיה שמתאימה לחנות", וכי היא השתמשה בתשובתה של התובעת על כך שהיא אינה מתכוונת לשרת בצבא "כדרך מפלט לשחרר את הנערה מבלי שתיפגע שהיא לא מתאימה".
ביה"ד לעבודה קבע כי טענתה של בעלת החנות אינה מוצדקת, וכי "בפועל השיקול בדבר אי שירותה הצבאי היווה מרכיב דומיננטי בהחלטת המעסיקה שלא לקבל את המועמדת לעבודה, הגם שאין לעובדה זו כל רלוונטיות למשרה בחנות".
עוד קבע ביה"ד כי בעלת החנות הפרה את הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, וגרמה עוגמת נפש רבה לתובעת.
כמו כן התובעת לא הוכיחה כי עקב הפרת החוק נגרם לה נזק כספי, וסכום התביעה עמד ע"ס 5,000 ₪ בלבד.