ד"מ 15729-12-19
מדובר בפסיכולוגית אשר הודיעה במהלך סוף השבוע למעסיקה כי היא לא תתייצב לעבודה ביום ב' לסדנה שבה נדרשה להתייצב במסגרת עבודתה ולמעשה כי היא מתפטרת.
המעסיק החליט להגיש תביעה כנגד העובדת בטענה כי בשל התפטרותה של העובדת בסוף השבוע, לא עלה בידו למצוא עובד חלופי שיתייצב לסדנה במקום העובדת.
עוד תבע המעסיק את העובדת בגין אובדן הכנסה בשל העובדה כי הסדנה בוטלה וגם בגין הרעת יחסים עם הלקוח.
מנגד הגישה העובדת תביעה כנגד המעסיק בגין הלנת המשכורת האחרונה שהייתה אמורה לקבל.
העובדת מצדה טענה כי לא הסכימה עם המעסיק על תקופת עבודה כלשהי, וכי היא מסרה הודעה מוקדמת של יומיים מראש.
ביה"ד לעבודה קבע כי אכן הצדדים לא סיכמו ביניהם תקופת עבודנ וכי זכותה של העובדת לעזוב את מקום העבודה כל עוד דאגה להעביר הודעה מוקדמת כדין.
ביה"ד קבע כי:"אין ספק שהעובדת גרמה למעסיק ל'פנצ'ר' בשל עזיבתה שכן נתנה הודעה מוקדמת בסופ"ש, דבר שדרש מהמעסיק להתארגן בתוך יום אחד בלבד למחליף/ה"…אולם נוכח חוק הודעה מוקדמת, אין מקום לפסיקת פיצוי מעבר למתן הודעה מוקדמת על פי החוק… ספירת ימי ההודעה המוקדמת היא לפי ימים קלנדריים ולא ימי עבודה".
תביעת המעסיק כנגד העובדת נדחתה ע"י בית הדין בטענה כי אין בסמכותו של בית הדין לדון בענייני עוולת הפרת חוזה, אך בית הדין החליט לחייב את המעסיק בשל העובדה כי לא שילם לעובדת את המשכורת האחרונה שלה וזאת בתוספת פיצוי של 40% הלנת שכר.