יישום המשפט התרפויטי (טיפולי) בדיני עבודה, שינוי והוספת סמכויות לשופטים, יאפשר שינוי רוחבי בחברות ומעסיקים המפרים את חוקי העבודה יטפל ויפתור את הבעיה מהשורש ובכך ירד העומס בבתי הדין לעבודה.
האם המערכת הייחודית של בתי הדין לעבודה, העוסקת בתחומי משפט העבודה והביטחון הסוציאלי, בשלה לאמץ שינוי עומק בתפקיד השופט? האם בעתיד נראה את הגישה הטיפולית תופסת מקום בפסיקת בתי הדין לעבודה? האם ראוי להעניק לשופט סמכות לטפל כירורגית בחברות המפרות את חוקי עבודה במקום לפגוש אותן שוב ושוב באולם המשפט?
תפקיד השופט במערכת המשפט לא השתנה אלפי שנים ומבוסס על גישה שמרנית קלאסית. תורת המשפט הריאלסטית שהתפתחה לפני כמאה שנה, הטילה ספק ביעילות הגישה הקלאסית של השופט. גישה זאת בין היתר מבקשת להרחיב את תפקיד וסמכויות השופט כמטפל וכמשקם ובכך לייעל את תוצאות המשפט ואת השינוי החברתי. שינויים אלו נעשים במשך עשרות אם לא מאות שנים, אולם כל שינוי מתחיל ברעיון קטן.
"חינוך הוא הנשק החזק ביותר שניתן להשתמש בו כדי לשנות את העולם" נלסון מנדלה
המציאות עולה על כל דמיון ולכן החוקים ופסיקות בתי המשפט נמצאים במרוץ מתמיד על מנת להדביק את הקצב. עם פרוץ מגפת הקורונה היינו עדים ביתר שאת למרוץ זה בתחום דיני העבודה ועל השפעתו על המשק כולו. ניתן לומר כי בתי הדין לעבודה שונים במהותם מבתי המשפט האזרחיים, היעדר שוויון בין הצדיים, יחסים מורכבים וארוכים, הרכב שופטים ייחודי ועוד. כך גם לאחרונה פרסמה נשיאת בית הדין הארצי לעבודה, השופטת ורדה וירט ליבנה, נוהל מסודר בסכסוכים קיבוציים לשיח בין הצדדים בלשכת השופט. נוהל זה חריג ומרחיב את תפקידו הפורמלי של השופט. תפקידו וסמכויותיו של השופט מתווים דרך התנהגות ביחסים בין מעסיקים לעובדים, מטמיעים דרך עבודה והתנהלות. את תפקידיו של השופט היטיב לתאר נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרון ברק: "על השופט לשאוף להגשמתן של שתי מטרות מרכזיות. האחת, גישור על הפער בין המציאות החברתית לבין המשפט. עליו להתאים את המשפט למציאות החיים המשתנה. השנייה, הגנה על החוקה וערכיה. עליו להגן על חוקי היסוד ועל ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. לשם כך עליו לפעול באובייקטיביות. עליו להיות רגיש להסכמה החברתית, עד כמה שזו קיימת. עליו לקיים את אמון הציבור בהגינותו."
הקריאה להטמעת שיטת המשפט הטיפולי או בשמה החליפי "בית משפט פותר בעיות" במקום שיטת המשפט הקלאסית, עולה לנוכח השינויים החברתיים שמתחוללים במאה ה21. ומהבנה שסמכות בית המשפט אינה פועלת רק מכוח החוק, היא מבוססת על אמון הציבור במערכת המשפט. משכך, אין למערכת המשפט לעצום עיניים לנוכח התפיסות החברתיות המשתנות.
בשנים האחרונות מזהים מומחים בתחום התעסוקה כי התפתחויות טכנולוגיות מהירות עתידות להשפיע על מבנה שוק העבודה, כאשר חלקן משפיעות עליו כבר כעת. ניתן כבר היום לראות שהטכנולוגיה היא חלק משמעותי בענפי תעסוקה רבים, וכי השימוש בטכנולוגיה דיגיטלית הוא חלק אינטגרלי בתעסוקתם של מרבית העובדים. לא יהיה זה מופרך לומר כי אנו הולכים לקראת עידן חדש של יחסי עבודה, לאור ההתפתחויות הטכנולוגיות, וכניסת האוטומציה והדיגיטציה לשוק העבודה.
מה שהיה נראה רק לפני עשור ויותר כמדע בדיוני, הופך למציאות לנגד ענינו. שינוים אלו קיבלו האצה רבה בזמן התפרצות מגפת הקורונה, והמחשה "בזעיר אנפין" את מצב שוק העבודה העתידי. ניתן לשער שחלקים מפסק דין כותה נכתבו לאור "קריאת ההשכמה" שחוללה מגפת הקורונה. "אין להתעלם מהצורך בבחינה מחודשת של מבחנים משפטיים מסורתיים אלו על מנת להתאימם למציאות ואולי גם להרחיב את סמכויות השופט. שינויים בחקיקה ובהלכה הפסוקה הם חלק אינטגרלי משיטתנו המשפטית. האחריות להתאמת המשפט למציאות החברתית רובצת הן לפתחו של המחוקק והן לפתחם של בתי המשפט. חוק הקופא על שמריו מתנתק מהמציאות ומפסיק להוות כלי שרת בידי החברה והמדינה ובחיי המסחר". ברוח זאת ניתן גם לומר שתפקיד השופט אינו יכול לקפוא על שמריו ויש להתאימו לקדמה.
המשפט התרפויטי
ד"ר קרני פרלמן, במאמרה "תפקיד השופט התרפויטי והתייחסותו לרעיונות מאסכולת הריאליזם המשפטי" סוקרת את התשתית הרעיונית והיישומית של בית משפט פותר בעיות. היא מעלה את הכשלים המובנים בשיטת המשפט הקלאסית, ע"פ הביקורת של המשפט הראליסטי. אסכולת המשפט הראליסטי תוקפת את תפקידו של השופט כבעל הסמכות בקביעת העובדות המשפטיות, מכיוון שהן אינן תמיד "נכונות" – בעיקר בשל השיטה האדברסרית הנהוגה. ומזווית נוספת של השגת התכלית של המשפט – כלומר, לא די בקביעת העובדות המשפטיות, אלא על השופט להגיע לתכלית פונקציונלית במקרה שלפניו. הדרך להגיע לתוצאה 'מושלמת' היא בחינה של העובדות האישיות – צרכים, רגשות, מערכות יחסים. השופט אמור להתייחס ולהבין את האינטרסים האישיים של הנאשם ועל פיהן לשפוט ולהציע גישה טיפולית רוחבית.
רבים מהתיקים בבית המשפט נסגרים בהסדרי טיעון בהליך הפלילי ובהסדרי פשרה בהליך אזרחי, וממילא אין קביעה משפטית שהיא "אמת", וחלק ניכר מעבודת בית המשפט הוא "לנקות את השולחן". מיותר לציין את הכשל המשפטי שקיים בכך. עוד מציינת פרלמן במאמרה את תופעת "הדלת המסתובבת", שבה נאשם הוא לקוח חוזר בבית המשפט, מכיוון ששיטת המשפט הקלאסית לא רואה את דפוסי האישיות של הנאשם הספציפי בהליך המשפטי.
"המעסיקה תגיש תוך 90 ימים אישור המעיד כי השתתפה בקורס "הטרדות מיניות בעבודה" וכי עברה את המבחן בהצלחה"
ניתן לומר, כי התשתית הרעיונית והיישומית של "בית משפט פותר בעיות" שמכוונת בעיקר לדין הפלילי, מתאימה באופיה לבתי הדין לעבודה. יחסי עובד מעביד בדרך כלל מלאים ברגשות ודומים במקצת לבתי משפט משפחה. שינוי של השיטה הקלאסית/אדברסרית, לבית משפט "אנושי" בו השופט הוא חבר במערך רוחבי של שיקום ומניעה הפרות עתידית, טיפול במעסיק או בעובד. כך טוענת ד"ר פרלמן: במקום "הענשת" הנאשם "האנשת" השופט. על השופט להיות בקיא בפסיכולוגיה, סוציולוגיה, קרימינולוגיה ובכלל במדעי החברה, בנוסף לקבל סמכויות נוספות שיקומיות/טיפוליות. ניתן למצוא הליכים מעין אלה בפיקוח משרד העבודה אשר מחייב חברה בליוויי חשב שכר מלווה וכדומה.
שינוי תפיסה שמרנית בתפקיד השופט ושימוש בתורה הריאליסטית טיפולית יכולה אולי להביא לתוצאות יעילות יותר בניהול התיקים, מניעת הפרות עתידיות ובכך הורדת עומס מבתי הדין לעבודה. במסדרונות בתי הדין לעבודה ניתן למצוא לא פעם שחקנים חוזרים, בכוחן של סמכויות נוספות "טיפוליות" לשופטים להטמיע שינוי עומק במערכת. האם נראה בעתיד שופט בבית הדין לעבודה שמורה למעסיק לבצע השתלמות חובה בחוק שעות נוספות תוך 90 ימים בציון עובר, השתלמות חובה בנושא זכויות נשים בהיריון? הטרדה מינית? האם יהיה חיוב על חשב השכר של החברה ולא על הבעלים? רעיון זה יכול להוביל לחשיבה מחדש בתפקיד השופט ובהצגת תכנית רצינית מובנית שתיערך על ידי מומחים בתחום ותהפוך את בתי הדין לעבודה לבתי דין "פותרי בעיות" ובכך להוריד את העומס ולמנוע מפגשים תכופים עם שחקנים חוזרים.