ככלל, הפסיקה המסורתית בעולם דיני עבודה קובעת חזקה לפיה תלושי השכר מהווים ראיה לאמיתות תוכנם ומשקפים את העבודה שבוצעה בפועל, אלא למעט אם הוכח אחרת בראיות מהימנות כאשר נטל ההוכחה ללקות כלשהי בתלושי שכר, מוטל על כתפי העובד (ר' עד"מ (ארצי) 19/07 עמוס 3 בע"מ – סלוצקי שי, [פורסם בנבו], 25.11.08; דב"ע (ארצי) נה/193 – 3 חנן זומרפלד – מלון זוהר בע"מ\ [פורסם בנבו], 1.5.96; דב"ע (ארצי) מז/146 – 3 יוסף חוג'ירת – שלום גל והמוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פד"ע כ 19 (1988)).
בעניין ע"ע 34111-07-15 גנאדי אוקראינסקי – שח שנוע ולוגיסטיקה בע"מ, [פורסם בנבו], 9.1.19 (להלן: "הלכת אוקראינסקי"), נקבע כי הטענה לפיה האמור בתלושי השכר אינו משקף את הסכמתם העובדתית של הצדדים הינה טענה עובדתית, ועל כן יש לבחנה על סמך הוראות חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס”ב-2002 (להלן: "חוק הודעה לעובד") וחוק הגנת השכר, תשי”ח-1958 (להלן: "חוק הגנת השכר").
בהתאם להלכת אוקראינסקי, במסגרת הבחינה העובדתית יש להבחין בין שני מקרים: האחד, בו המעסיק מסר לעובד הודעה על תנאי עבודה, והאמור בהודעה משתקף בצורה נאותה בתלושי השכר של העובד, אז קיימת הנחה כי התשלום והפירוט מבטאים את הסכמת הצדדים. חזקה עובדתית זו נובעת מכך שהנטל המוטל מלכתחילה על העובד לא עבר אל המעסיק מכוח סעיף 5א לחוק ההודעה לעובד או סעיף 26ב(ג) לחוק הגנת השכר. העובדה שהעובד עבד לאורך זמן לאחר שנמסרה לו הודעה על תנאי העסקתו, מחזקת למעשה את החזקה העובדתית האמורה. עובד המבקש לטעון שלמרות ההודעה והפירוט בתלוש, ההסכמה החוזית הייתה שונה – עליו להוכיח זאת והנטל על כתפיו. השני, כאשר לא מסר המעסיק לעובד תלוש שכר, או מסר לעובד תלוש שכר שלא נכללו בו הרכיבים המפורטים בחוק הגנת השכר. במקרה כזה קובע סעיף 26ב(ג) חזקה לפיה השכר החודשי ששולם לעובד הוא שכר רגיל, והרכיבים שפירוטם נדרש בתלוש אינם כלולים בו. החזקה ניתנת לסתירה, אולם כדי לסתור את החזקה ולשכנע בקיומה של הסכמה אחרת (כגון, היות השכר כולל תשלום גם בגין דמי הבראה) נדרש המעסיק לראיות ברורות ומשכנעות. קביעה שכזו בהודעה לעובד, העונה על דרישות החוק, עשויה להוות ראיה ברורה שכזו. במקרה כזה על העובד הטוען אחרת לבסס את טענתו. בהעדר הודעה העונה לדרישות החוק כאמור יש לבחון את המארג הראייתי וספק יפעל לחובת המעסיק.
בהתאם לפסיקה, טענת המעביד כי שילם לעובד שכר ותשלומים אחרים שהגיעו לו בקשר לעבודתו או לסיום עבודתו היא במהותה טענת "פרעתי" והנטל להוכיח אותה מוטל על המעסיק (דב"ע (ארצי) נד/188 – 3 חליל אחסן מוחסן – מרכז מוסדות זוועהיל, [פורסם בנבו], 27.10.92; דב"ע (ארצי) נד/19 – 3 פרחי השרון סדרס חיים בע"מ – יוסף גאנם ואח', [פורסם בנבו], 19.12.94; בר"ע (ארצי) 20311-05-10 אופוס שירותי כ"א בע"מ – חנה מהדרי, [פורסם בנבו], 17.10.10).
יחד עם זאת תלושי השכר אינם מהווים ראיה לביצוע התשלום בפועל. תלוש השכר מהווה ראייה לנכונות הנתונים המפורטים בו, אולם אינם מהווים ראייה לכך שהתשלומים המפורטים בהם שולמו בפועל לעובד.
ככל שמדובר בהוכחת תשלום שכר, על המעסיק להציג ראיה כלשהי לביצוע התשלום בפועל (ע"ע (ארצי) 42463-09-11 גד גולן (יואב ברמץ) – נגריית שירן בע"מ, [פורסם בנבו], 18.3.13).