ישנם מקרים בהם יפסקו חלק מהזכויות הקוגנטיות גם לעצמאיים, זאת לאור גישת הפרשנות התכליתית של הגדרת המונח עובד.
ראו לעניין זה דברי בית המשפט העליון ב-דנג”ץ 4601/09 סרוסי – בית-הדין הארצי לעבודה ואח', פ”ד נב(4) 817.
הרציונל העיקרי של פיצויי הפיטורים היא לאפשר לעבוד שהועסק תקופה ממושכת ועבודתו הסתיימה שלא מרצונו, לקבל פיצוי המהווה נגזרת של משך ההתקשרות והתמורה שקיבל במהלכה, וזאת על מנת להוות מעין "כרית ביטחון" שתאפשר קיום בכבוד של העובד עד למציאת עבודה אחרת.
פסיקת של בית הדין הארצי ב- ע"ע 568/06 דוד שושן – קל שרותי נופש/תיירות בע"מ, [פורסם בנבו], 03.01.08 מבהירה מתי יש להשתמש בקונסטרוקציה של הפרשנות התכלתית:
"ייתכנו מקרים חריגים ויוצאי דופן, בהם יחולו, מתוקף הפרשנות התכליתית, זכויות מכוח חקיקת מגן, כגון: פיצויי פיטורים, גם על בעל דין שנמצא להיות קבלן עצמאי בעל עסק משלו. במקרה אלה הנטל על התובע – הקבלן העצמאי, להוכיח כי התקיימו נסיבות מיוחדות להקמת הזכאות מתוקף הפרשנות התכליתית.
במסגרת זו יינתן משקל מכריע להוכחת קיומה של תלות כלכלית במהלך כל תקופת הקשר הממושכת של התובע עם החברה, נותן הזיכיון, או הספק, בתוך כך, ועל רקע בחינת המקרה הנדון לגופו בנסיבותיו, יהא על התובע להוכיח, כי עיקר הכנסתו כבעל עסק עצמאי נבע מקשריו העסקיים עם הספק;
וכי סיום ההתקשרות העסקית, הוא הסיבה הממשית לכך שהעסק נסגר. זאת, בין בשל העדר הצדקה ותועלת עסקית להמשך קיומו, ובין בגין פשיטת רגל וכיוצ"ב, באופן שבעל העסק העצמאי נותר ללא מקור פרנסה, ומבלי שניתן מענה סביר לזכויות הנובעות מסיום עבודתו בעסק".
במקרה שבו התקיימה עבודה רבה מול הנתבעת במשך תקופה ממושכת, אך אין תלות כלכלית בנתבעת באופן הדומה לתלות שקיימת לעובד שכיר במעסיקו, וכן לא נאלץ ה"עובד" לסגור את עסקו הפרטי במסגרתו נתן שירותים או שהעסק נקלע לקשיים לאור ניתוק היחסים, יטה בית הדין שאף אם נדחית הטענה לקיום יחסי עבודה, הרי שלא תתקבל אף הטענה לתשלום פיצויי הפיטורים.