הכלל שנקבע בחקיקה ובפסיקה הוא שסכום פיצויי הפיטורים מחושב על בסיס שכרו האחרון של העובד, זאת בעד כל תקופת עבודתו באותו מקום העבודה או אצל אותו מעסיק (ראה: ע"ע 42463-09-11, גד גולן – נגריית שירן בע"מ [פורסם בנבו] ניתן ביום 18/3/13).
הרציונל של קביעה זאת הוא כי מטבע הדברים, במהלך תקופת העבודה, עובד מתקדם בעבודתו ועובר מתפקיד לתפקיד, וכן חלים שינויים בשכרו, הן בשיעור שכרו והן ברכיבי השכר המשולמים לו. בדרך כלל ובמהלך הרגיל של חיי העבודה השינויים הם לטובה, ושכרו של העובד עולה עם השנים. עיקרון היסוד בחוק פיצויי פיטורים הוא שהעובד נהנה מהקידום בעבודתו במקום העבודה, ולכן יש לחשב את פיצויי הפיטורים על בסיס השכר האחרון.
רק במקרה בו במהלך תקופת העסקתו של העובד חל שינוי מהותי במתכונת העסקתו של העובד או שינוי בלתי רגיל בשכר, מחושבים פיצויי הפיטורים שלא על בסיס השכר האחרון בעד כל תקופת העבודה… . העולה מן האמור הוא, כי על פי חוק פיצויי פיטורים, תקנות פיצויי פיטורים והפסיקה, חריגה מהכלל של חישוב פיצויי פיטורים על בסיס שכרו האחרון של העובד לאורך כל תקופת עבודתו תיעשה באחד משני מצבים:
א. שינוי מהותי שחל בתקופת עבודתו של העובד, להבדיל משינוים וקידומים בתפקיד ובשכר החלים החלים במהלך הרגיל בעבודתו של העובד במהלך תקופת העבודה;
ב. שינוי זמני או שינוי בלתי רגיל, דהיינו הפחתה, בשכרו האחרון של העובד".
סעש (ב"ש) 63085-12-12 אלמסי סופר סמדר נ' קרוקר אינטרנשיונל בע"מ
צריך לדעת כי הנטל להוכיח כי אין לחשב את פיצויי הפיטורים על יסוד השכר האחרון מוטל על הטוען לחריגה מכלל זה.