בעניין סעש (ת"א) 1018-10-17 אלונה פלומין – אלכסנדר שניידר איי.טי בע"מ, התובעת, שהועסקה אצל הנתבעת משך כשנתיים בתפקיד מתאמת מכירות, הגישה תביעה בטענה כי הנתבעת פגעה בפרטיותה, בגין בילוש ומעקב אחריה לשירותים.
למסקנה פסק בית הדין כי הנתבעת הפרה את פרטיותה של התובעת בצורה בוטה ועל יש לחייבה בתשלום פיצוי מכח חוק היסוד במלוא הסכום הנתבע בסך של 50,000 ₪.
בעניין ה יש להרחיב כי דיני הגנת הפרטיות בישראל אינם דנים באופן ישיר במעקב אחר עובדים. הזכות לפרטיות קבועה כזכות חוקתית בסעיף 7 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הקובע "הוראה כללית" לפיה "כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו", וכן כי "אין נכנסים לרשות היחיד של אדם שלא בהסכמתו". אל חוק היסוד מתווספים איסורים כלליים נוספים המופיעים בחוק הגנת הפרטיות. סעיפים 2-1 לחוק הגנת הפרטיות המבססים את האיסור על פגיעה בפרטיות, מגדירים פגיעה בפרטיות מהי.
נפסק כי בעידן בו עובדים/ות מבלים/ות שעות רבות במקום העבודה, הנחת המוצא לדיון היא שלעובדים/ות יש צורך במרחב אישי מוגן ופרטי, בו למעסיק אין יד ורגל לא כל שכן יכולת לשלוט ולפקח עליו. מרחב זה, הנכלל בגדר הזכות לפרטיות, מלווה את העובד גם במהלך שהותו בעבודה. ראו בעסק (ארצי) 7541-04-14 הסתדרות העובדים הכללית החדשה מרחב המשולש הדרומי – עיריית קלנסווה [פורסם בנבו] (2017):
"הזכות לפרטיות אינה מתפוגגת עם יציאתו של אדם מדל"ת אמותיו. הזכות "צמודה" אליו ונודדת עמו למקומות נוספים, גם ציבוריים, וביחס לעניינים מסוימים (למשל תא שירותים ציבוריים, מרחב מסוים סביב מכשיר כספומט, תא הלבשה בחנות בגדים ועוד)… בהתאם, זכותו של אדם לפרטיות נעה עמו גם למקום עבודתו, והזכויות המוגנות בחוקי היסוד חלות גם במשפט העבודה, לרבות ביחסי העבודה".
בפסיקה ובספרות הוגדרה הזכות לפרטיות כזכות כלפי האדם וְלא כלפי המקום.
לפיכך, מעסיק הרוצה להתקין מצלמות במקום העסק, צריך להתייעץ ולבחון היטב היכן מותר להתקין את אלו וכיצד.