בהתאם להלכה הנוהגת אין מקום לפסוק לתובעת פיצוי ממוני אגב פגיעה בזכות השימוע "לפי מכפיל של שכר העובד אלא כסכום גלובלי על פי הכלל של "לפום צערא אגרא"…שהרי "צערו של עובד המשתכר שכר גבוה אינו בהכרח גדול מצערו של עובד המשתכר שכר נמוך". ראה ע"ע (ארצי) 39172-11-16 מדינת ישראל משרד החינוך – דניאל שדה [פורסם בנבו] (2018) .
עוד נפסק כי בין הטעמים לפיצוי בגין פגמים בשימוע , כלול גם הטעם כי העדר שימוע פוגע בכבוד העובד. וכך נאמר בקשר לכך בעניין עע (ארצי) 23402-09-15 אוריאל ברד נ' קנסטו בע"מ [פורסם בנבו] (28.2.17) (להלן: ענין ברד):
"בעניין פלוני הודגש כי "עגמת הנפש היא סוג של נזק לא ממוני, שככלל אין מניעה לפסוק עבורו פיצוי וזאת במקרים המתאימים, כגון פגיעה בזכויות חוקתיות, ובכלל זה פיטורים על רקע של הפליה, או במקרה של פיטורים בהליך לקוי" בנוסף, הפיצוי בגין נזק שאינו ממוני נועד ליתן ביטוי לעוגמת הנפש ולפגיעה בכבוד העובד שעה שפיטוריו נעשו מבלי שניתנה לו הזדמנות נאותה להשמיע את דבריו. " (ההדגשה במקור)
בעניין ברד צוין כי בכלל השיקולים שעל בית הדין לשקול בקביעת שיעור הפיצוי יש להביא בחשבון את השיקולים הבאים:
עצמת הפגם והחומרה במחדלי המעסיק- האם הופרה החובה באופן מלא או חלקי:
האם ההליך שקויים שמר על כבוד העובד כאדם .
האם הפיטורין נעשו מסיבה עניינית או בלתי עניינית.
משך תקופת העסקת העובד וכן גילו.
האם נפל דופי גם בהתנהגות העובד.
מעסיק שיבין את משמעות הפגמים בשימוע והשלכותיהם יכול ויפעל אחרת ויחסוך חשיפה מתשלום פיצוי מעבר לפגיעה בעובד.