מתי מוגדר שאירועי הטרדה מינית התרחשו "במסגרת יחסי העבודה", כמוגדר בסעיף 2 לחוק למניעת הטרדה מינית: "מקום העבודה, מקום אחר שבו מתנהלת פעילות מטעם המעסיק תוך כדי העבודה, או תוך ניצול מרות ביחסי העבודה, בכל מקום שהוא".
בהתאם לפסיקה, יש להחיל פרשנות מרחיבה על הביטוי "מסגרת יחסי עבודה", וזאת: "ההגנה מפני הטרדה מינית והתנכלות, תחול על כל מי שמתקיימת בהם זיקה מהותית ל"מסגרת יחסי העבודה". כאשר מקום העבודה המשותף הוא מרכז הכובד של הזיקה המהותית ל"מסגרת יחסי העבודה"".
ע"ע (ארצי) 230/07 רות נסימי – אברהם מוטי [פורסם בנבו] (27.8.2007).
על האמור נוסיף כי ככלל, לעניין החוק למניעת הטרדה מינית, עת מדובר בעבודה בטיפול באדם סיעודי בביתו, יש לראות בילדיו, כ"ממונה מטעם המעסיק", כמו גם כ"בעל מרות" ביחסי עבודה, וזאת, גם אם אינם בגדר "מעסיק" לעניין החבות בתשלום שכר עבודה ותנאים סוציאליים.
[לעניין בני משפחה של מטופלים כמעסיקים ראו: ע"ע (ארצי) 660/06 ישי בירגר – ג'ונל קטיבוג [פורסם בנבו] (23.1.2008); ע"ע 1423/04 עדנה קסטליו – יהודית ציטרינבאום [פורסם בנבו] (7.4.2005); ע"ע (ארצי) 60/10 Timalsina Prasad Bishnu – יוסף אפללו [פורסם בנבו] (4.10.2011)].
בהתאם לפסיקה, יש להחיל כללים ראייתיים ייחודיים בהערכת מהימנות של נפגעי הטרדה מינית. עמד על כך בהרחבה בית המשפט העליון בעניין אורי דניאל, בו סקר את הכללים הייחודיים לאופן בחינת הראיות בתביעות מעין אלה, והטעמים העומדים ביסודם [ע"א 7426-14 פלונית – אורי דניאל [פורסם בנבו] (14.3.2016)].
הוא הדין בנוגע לאי הגשת תלונה במשטרה אודות ההטרדה המינית, שגם אותה אין לזקוף לחובת המתלוננת על הטרדה מינית בעבודה, והעובדה שנמנעה מלהגיש תלונה במשטרה אינה גורעת ממהימנותה.
[עניין אורי דניאל, סעיף 8 לפסק הדין; ע"ע (ארצי) 274/06 פלונית – אלמוני [פורסם בנבו] (26.3.2008)].