סעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל קובע כי יש להגיש תביעת חוב תוך שישה חודשים מיום מתן צו הכינוס:
מדובר במגבלה מהותית ולא טכנית, אשר הרציונל שעומד בבסיסה הינו הגברת הוודאות בהליך פשיטת הרגל, וזכותם של כלל נושי החייב לדעת בתוך פרק זמן סביר את מצבת הנשייה והנכסים העומדים לרשותו של החייב, בין היתר, כדי לגבש עמדתם בהמשך הליכי פשיטת הרגל
(ראו פש"ר (ת"א) 1065/13 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' איתן צנעני מנהל מיוחד על נכסי החייב ברק לבנה [פורסם בנבו] (10.1.2006)).
לצורך הארכת מועד להגשת תביעת חוב, על הנאמן להשתכנע "כי הנושה לא יכול היה" להגיש את תביעת החוב במועד, ולשם כך על הנושה להוכיח "טעמים מיוחדים".
אך, צריך לדעת כי בחלוף השנים חל ריכוך בעמדת הפסיקה בעניין "הטעמים המיוחדים" הנדרשים לצורך סעיף 71(ב). על פי הגישה המקלה יש לבחון את כלל הנסיבות בכל מקרה לגופו, תוך מתן משקל לכך שהנושה לא ידע אודות צו הכינוס, והארכת המועד לא תפגע ביעילות הליך פשיטת הרגל או בנושים האחרים.
לכן יש לשים לב היטב למועד ההגשה, וככל שמועד זה חלף לציין נימוק ראוי בתצהיר ערוך כדין על מנת להגדיל את הסיכויים שתאושר הארכת המועד.