בע"א 252/86, גולדפרב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מה (4) 45, נפסק כי סבירות התנהגות הניזוק, תבחן על פי מידת הסיכון שבניתוח, מידת הכאב והסבל הכרוכים בו ומידת ההצלחה שניתן לצפות לה.
באותו עניין, אושרה הפחתת הנכות הצמיתה מ 10% נכות ל- 5% נכות, מתוך הנחה כי סביר שהנפגע יעבור ניתוח להוצאת המסמר אשר על פי עדות המומחה הרפואי, סיכוניו מזעריים ביותר, כסיכון הכרוך בהוצאת שן, אין בו כל סיכון להחמרת המצב וסביר כי לאחר ביצועו, לא תיוותר כל הגבלה תפקודית.
בע"א 4837/92, אליהו חברה לבטוח בע"מ נ' בורבה, פ"ד מט (2) 257, דובר בניתוח שעל פי חוות דעת המומחה הרפואי, עשוי היה להפחית מהנכות וסיכויי הצלחתו הינם בשיעור של 90%. יחד עם זאת, היות והרופא המטפל, המליץ לנפגע, באותו עניין, שלא לבצע את הניתוח, והמומחה הרפואי, הסכים בעדותו כי קיימות שתי גישות, בעניין זה, הוכרה החלטתו של הנפגע שלא להינתח, כסבירה ונפסק כי: "גם ניתוח רפואי מהווה פגיעה בגופו של אדם, ויש להשאיר לאדם אוטונומיה על גופו ולהחליט אם הוא חפץ בפגיעה זו. וכל עוד החלטה זו היא כנה מבחינה סובייקטיבית ומבוססת גם אובייקטיבית, אין "להענישו" עליה בהפחתת הפיצוי המגיע לו במומו" (שם בעמ' 261-262, כן ראה, ע"א 449/81 בן לב בע"מ נ' מגד, פ"ד לח (4) 70).