התובע (38) הינו תושב הרשות הפלסטינית אשר שימש כאיש תחזוקה של מפעל במשך 5 שנים עד שנפגע בתאונת עבודה בשנה 2014.
בתביעה שהגיש לבית המשפט טען שכאשר הוא נדרש לתקן מפוח שהיה על גג המפעל, הוא ניסה להורידו בכדי לבצע את התיקון והמאוורר החל להסתובב מהרוח שנשבה מה שגרם לכף ידו להיתפס בין הרצועה לגלגל של המפוח.
התובע ביקש לחייב את החברה לשלם לו פיצויים על הנזקים כגון אובדן ככושר עבודה, הוצאות רפואיות עזרה והפסדי שכר. הוא טען שהחברה התרשלה בכך שלא העבירה לו הדרכה ראויה לעבודה על המפוח ולא דאגה לפיקוח.
בהמשך, במהלך עדותו, הוא אישר את גרסת החברה כי התאונה נגרמה משום שישב מתחת למפוח בזמן שניסה לתקנו, וכשסיים ורצה להתרומם הניח את ידו על גלגל המנוע וזה מה שגרם למאוורר להסתובב.
בית המשפט דחה את טענת החברה שהיא לא התרשלה כלל, היא הבהירה כי עולה מהעדויות שהחברה לא ערכה לעובדים הדרכות ולא פקחה על העבודה אף שהיא כרוכה בסיכון מוגבר.
בית המשפט לא קיבל את טענת שחברה בכך שהיה מדובר בעובד מנוסה וותיק וכי הוא היה אמור לדעת שפעולה זו דורשת זהירות יתירה. יותר מזה, קבעה השופטת שהחובה המוטלת על מעסיקים היא לנקוט פעולה באופן אקטיבי ובצעדים שימנעו מעובדים סכנות ופגיעות מעין אלו.
לכן, גם לאחר שהשופטת הסכימה שהעובד לקח סיכון מיותר והתרשל, זה אינו פוטר את החברה מאחריות לתאונה. בית המשפט קבע שלעובד יש 20% אשם תורם.
בחישוב הנזקים שהסבו לתובע 9.75% אחוזי נכות, הוביל לסכום של 288,000 שקלים שכולל הפסדי שכר וזכויות סוציאליות, כאב וסבל, עזרה, אובדן כושר והוצאות. לאחר ההפחתות של תקבולי ביטוח לאומי והאשם תורם, חויבה החברה לשלם באמצעות חבת הביטוח פיצויים של 121,000 שקלים בתוספת החזר הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום של 28,000 שקלים.
בכל מקרה של פגיעה בעבודה, מומלץ להיוועץ עם עורך דין מומחה בתחום לקבלת ייעוץ כוללני.