התובע הוא נהג אמבולנס בן 72 מהצפון שמסיע חולים ברחבי הארץ כ30 שנה.
במהלך עבודתו נפגע התובע פעמיים ב2 מקרים ההפרש בניהם היה 5 חודשים.
האירוע הראשון התרחש ב2008 כאשר הוא נדרש להוריד מהרכב חולה כבדת משקל שהייתה על אלונקה, לפי גרסתו נטען שרגלי האלונקה נסגרו באופן פתאומי כך שהוא קיבל מכה בגבו עם מלוא משקלה של החולה, כתוצאה מהמכה נפרצו שתי חוליות בגבו ובעקבות כך נאלץ להיעדר מעבודתו למשך 3 חודשים שבסופם הומלץ לו להימנע מהרמת משקל כבד.
האירוע השני היה דומה לראשון מה שגרם להחמרה במצבו וכתוצאה התקשה התובע לשוב ולעבוד.
הנהג הוכר בביטוח לאומי כנפגע תאונת עבודה עם 19% נכות קבועה בגין שתי התאונות, לאחר מכן הוא פוטר מהעבודה בהמלצת הוועדה הרפואית המחוזית של בית החולים ולכן נאלץ לצאת לפנסיה מוקדמת.
התובע הגיש תביעה לבית המשפט בטענה שהאלונקות לא היו תקינות ובנוסף שבית החולים לא דאג לשלוח לו סיוע בהורדת החולים מהרכב. בנוסף הביא חוות דעת מומחה מטעמו שקבע שיש לו 20% נכות, הנהג טען שמגיע לו הרבה יותר מפאת גילו ועצם העובדה שאינו שב לעבודתו.
הנתבעת טענה מנגד שהיא הנחתה את התובע להתקשר למנהלו לפני הגעה לבית החולים בכדי לוודא שיקבל סיוע כראוי, מה גם שממוחה מטעמם קבע שיש לו רק 10% נכות ותפקודו לא נפגע.
בעדות שמסר מנהלו בבית המשפט התקבל הרושם שהנתבעים לא נקטו באמצעי זהירות נדרשים כדי למנוע את התאונות, השופט דחה את טענת ההגנה וקבע שבשני המקרים לא סופק לנהג ליווי ראוי.
בסיכומו של דבר, קבע השופט את דרגת נכותו של הנהג בגובה של 15% בהתחשב בנזק ובכך שאינו יכול לשוב לעבודתו ובזכאות לפיצויים בגובה של 111,126 שקלים לאחר ניקוי של 97,721 שקיבל מביטוח לאומי, בתוספת של 686 הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 20% מהפיצוי.
בכל מקרה של פגיעה או חבלה במהלך העבודה, מומלץ לגשת לעורך דין מומחה בתחום לקבלת יעוץ כוללני.