בעניין סעש (חי') 31244-05-17 מ. מ. ב. מקור מסחר בעץ בע"מ – אולג פאיר פסק בית הדין בעניין נהג משאית במשך 17 שנה, שעשה שימוש במשאית של המעסיק לצרכיו הפרטיים בניגוד להוראה מפורשת, כי ישללו ממנו 30% מפיצויי הפיטורים להם הוא זכאי.
שיקוליו של בית הדין: האם השימוש במשאית העמיד את רכוש המעסיק בסיכון כספי ככל שהיה מתרחש אירוע ביטוחי בשל השימוש במשאית. האם מדובר על שימוש חד פעמי או לא. האם בפועל נגרם נזק ממוני עקב השימוש במשאית. האם יחסי העבודה בין הצדדים לאורך השנים היו תקינים. האם הייתה תופעה שבה נהגי משאיות עשו שימוש במשאיות לצורך ביצוע הובלות, שתמורתן שולמה להם על ידי מזמיני ההובלות במזומן ובאופן ישיר, ולא באמצעות המעסיק.
עוד, במסגרת השיקולים השונים ששקל בית הדין בנוגע לשיעור שלילת פיצויי הפיטורים, בחן הוא את הנזק שייגרם לנתבע ולמשפחתו. שלילת פיצויי פיטורים בשיעור מלא או גבוה, תפגע בגובה גמלת הפרישה מקופת הגמל לה יהיה זכאי העובד בעת שיגיע לגיל פרישה. פיטוריו לאלתר של העובד תוך שלילת חלק מפיצויי הפיטורים – אלו משדרים, כשלעצמם, מסר מרתיע דיו כלפי יתר העובדים במפעל על מנת שימנעו מהפרות משמעות דומות, ולשם השגת תכלית זו, טען כי אין צורך בהכרח בשלילת מלוא פיצויי הפיטורים.
בעניין אחר, סע"ש 31365-05-17 [פורסם בנבו] (להלן – ההליך בענין ויטלי) נקבע כי יש לשלול מויטלי 80% מפיצויי הפיטורים. בית הדין הארצי לעבודה אישר קביעה זו של בית הדין האזורי (מוצג ת/5) (ע"ע (ארצי) 15367-04-19, [פורסם בנבו] ע"ע (ארצי) 23570-04-19) (להלן –פסק הדין בערעור בענין ויטלי)).
שם העובד הועסק רק במשך תשע שנים – מדובר בהבדל משמעותי המשליך על שיעור הנזק הנגרם לעובד בשל שלילת פיצויי הפיטורים: הנזק הגלום לנתבע בכל אחוז של שלילת פיצויי פיטורים, כשהוא מבוטא בערך כספי מוחלט.
בהליך ע"ע (ארצי) 42510-06-15 פינדיורין – זיסמן [פורסם בנבו] (3.5.2017) (להלן – ענין פינדיורין), מדובר בעובד שהועסק תקופה של שבע שנים, שם הורשע העובד בהליך פלילי בגניבת סולר ממעסיקו. בית הדין פסק, בין היתר, כי נסיבות המקרה, של גניבה ממעביד חמורות ולא היה מנוס משלילת מלוא כספי הפיצויים, חרף הוותק שצבר .
עוד צריך לדעת כי במקרים מזוג זה חשוף העובד להשתת תשלום פיצוי בגין נזק לא ממוני על הפרת חובת תום הלב.
הפרת תום הלב יכולה לזכות את המעסיק, במקרים המתאימים, בפיצוי ללא הוכחת נזק (סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973; סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א – (להלן – 1970 (להלן – חוק התרופות); ענין פינדיורין, פס' 10)). פסיקת פיצוי כזה אינה בגדר זכות מוקנית לנפגע, אלא מסורה לשיקול דעת בית הדין ולכן שמורה למקרים מיוחדים (ע"א 3437/93 אגד, אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' אדלר, פ"ד נד(1) 817, 835 (1998)).
פסיקת פיצוי בשל הפרת חובת תום הלב, לעולם תהיה תלוית נסיבות המקרה. לא קיים תעריף קבוע ואחיד שבו יש לחייב עובד לשלם למעסיקו פיצוי בגין הפרת חובת תום הלב.
בעת פסיקת פיצוי של הפרת חובת תום הלב, לא התעלם בית הדין משלילת חלק מפיצויי הפיטורים ומהשלילה המלאה של הפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת בכתב לפני פיטורים.