לא פעם מגיש מעסיק תביעה שכנגד כמו לדוגמא בגין הוצאות מגורים וכלכלה, מזון ורפואה.
צריך לדעת שמעבר לכך שטענה זאת פעמים רבות נדחית בגין העובדה שנטענת באופן כללי וללא תימוכין כלשהן., הרי שהיא נדחית הן בגין העדר הסכמה כתובה מפורשת על ניכוי סכומים אלו והן בגין העובדה שסכומים אלו לא נדרשו בזמן אמת. בנסיבות שכאלו, פעמים רבות מתייחס בית הדין לסכומים אלו כאל הטבת שכר שהתובעים נתנו לה מידי חודש בחודש, ושכיום אינם רשאים לדרוש את השבתם בדיעבד.
ראו לעניין זה ע"ע (ארצי) 23121-03-18 אשכול פרוייקטים (ש.ר.ד.) בע"מ נ' סאמי סויטי [פורסם בנבו] (פורסם 05.11.2019), שם פסק בית הדין הארצי כי גם אם במקרים מסוימים המעסיק אכן שילם תשלומים ביתר, אך בזמן אמת לא פעל ולא טען דבר לעניין זה, יש ללמוד מכך שאין מדובר בטעות אלא בהסכמה מודעת לתשלום כמתואר, ועל כן שקול הדבר להטבה שהמעסיק אינו רשאי לדרוש את השבתה בדיעבד.
ראו גם: ע"ע (ארצי) 45431-09-16 אלכס גורביץ – א.ב.מ תעשיות פלסטיקה (1989) בע"מ [פורסם בנבו] ] (16.1.18) וההפניות שם, וכן ראו סעיף 53 להחלטה שניתנה בבר"ע (ארצי) 7386-02-16 קסטרו מודל בע"מ – אור שחם) [פורסם בנבו].