עסק לאביזרי רכב העוסק בהתקנה של אביזרים כמו: מערכות שמע, מולטימדיה, קודני רכב, מגיני רוח, וכיוצ"ב. האם חל עליו צו ההרחבה בענף המוסכים?
בסע"ש (אזורי ת"א) 37802-02-15 אנגודאי נגש נ' איי אס אס – אשמרת בע"מ (פורסם בנבו, 29.01.2017), סוכמה ההלכה בנוגע לשאלת תחולתו של צו ההרחבה: "בהתאם להלכה הפסוקה, שאלת תחולתו של צו הרחבה, תוך התייחסות ל"סוגי העובדים והמעבידים שעליהם חל הצו" כאמור בסעיף 28 (א) לחוק ההסכמים הקיבוציים הינה שאלה שבעובדה המשולבת בקביעה משפטית לגבי סיווג עסקו של המעביד.
(ראו- דב"ע נג/3-125 אלכס שרר נ' רהיטי דימור בע"מ, [פורסם בנבו] פד"ע כז 158).
המבחן המכריע לצורך תחולתו של צו הרחבה הוא בחינת עיקר עיסוקה של החברה, דהיינו מהי הפעילות העיקרית במפעל של המעביד.
(ע"ע (ארצי) 18/99 יפה אפרימי נ' לילה עבד לעיל, פורסם בנבו.
כן נקבע בפסיקה כי סיווגו הענפי של מפעל יעשה בין היתר בהסתמך על הסיווג האחיד של ענפי הכלכלה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
(ראו -דב"ע נו/ 3- 272 עוף טנא תעשיות (1991) בע"מ – מואסי (1996) פורסם בנבו.
הנטל להוכיח את תחולתו של ההסכם הקיבוצי או צו ההרחבה, מוטל על הטוען לחלותו ובענייננו, התובע.
(ראו- דב"ע שן/7-1 אליקים הדי נ' אוריינט קולור תעשיות צילום (1986) בע"מ, [פורסם בנבו] פד"ע כ"ג 45)."
בפרק 1 לצו ההרחבה נקבע כי מוסך הוא: "מקום עבודה וכל מוסך המעסיק עובדים שכירים בתיקונים ושירותים לכלי רכב"; כמו כן נקבע כי "עובד" "כל עובד המועסק במוסכים לרבות נוער עובד".
בהסכם הקיבוצי הכללי בענף המוסכים, שהורחב בצו ההרחבה, פורטו מגוון העסקים המאוגדים ע"י איגוד המוסכים, כדלקמן:
"כל המוסכים והענפים העוסקים במכונאות רכב, חשמל ואלקטרוניקה לרכב, פחחות, צבעות לרכב, מיזוג אויר, אופנועים וקטנועים, תקרים וצמיגים, תחנות סיכה, זגגות רכב, חידוש מנועים, מאיידים, מצננים, ציוד חקלאי, מלגזות, כיוון ותיקון מכללים, תיבות הילוכים, משאבות ומתזים, שיפוץ מכללי חשמל כולל מצברים לרכב, קפיצים לרכב וטרקטורים, משאבות דיזל, מערכות פליטה לרכב, רפידות ותופים, דיסקים ומצמדים בכל מקצועות תיקוני רכב או מכלליו."
מעיון ברשימה לעיל עולה כי עסק של התקנת מערכות מולטימדיה, קודנים, איתורן, מגלה רדאר ואביזרי יוקרה כיוצ"ב, אינו חלק מהעסקים המאוגדים ע"י איגוד המוסכים. ניתן לראות כי הרשימה מפורטת והיא כוללת כללים ופרטים. בתוך הפרטים, לא נמצא עיסוקי עסק לאביזרי רכב כאמור, ואף לא עיסוקים דומים לזה.
בחינת סיווג העסק שמפעיל הנתבע ניתן להיעזר בסיווג האחיד [דב"ע מב/3-132 להבים עבודות שרברבות בע"מ – משה פרנסה, פד"ע יד, 264].
על פי הסיווג האחיד – במסגרת ענף המשנה 452, עליו נמנים העוסקים בתיקון ותחזוקה של כלי רכב מנועיים, נכלל: תת-ענף 4523 חשמלאות רכב.
חשמלאות רכב – הוגדרה בסיווג האחיד כך:
"חשמלאות רכב, מילוי מצברים, התקנת מיזוג אוויר ברכב, תיקון מחוונים, תיקון מערכות אלקטרוניות להזרמת דלק."
מדובר ברשימה מפורטת ומדויקת ואין בהם את העסק האמור.
עסקו של הנתבע עוסק בממכר ובהתקנת אביזרי רכב, מערכות מולטימדיה וקודנים. תחומים אלו אינם מוגדרים כ"חשמלאות רכב". מהסיווג האחיד עולה כי עבודות "חשמלאות רכב", הינן פעולות חשמל חיוניות לתפקודו המכני של הרכב. ברור שאין בכל עבודה, שכרוכה בחיבור אל מערכת החשמל ברכב, כשלעצמה, כדי לקיים את ההגדרה של "חשמלאות רכב". יש לזכור כי אל שקע הטעינה של הרכב, ניתן לחבר מחשב נייד, מכונת גילוח, טלפון סלולרי, ומערכות נוספות כיוצ"ב. אלה אינן חלק מהרכב עצמו.
לסיכום, פסק הית הדין כי העובד לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו, ולא הוכיח שעל תנאי עבודתו בנתבע חל צו ההרחבה בענף המוסכים. לפיכך – דין טענותיו, לעניין זכויות שמקורן בהוראות צו ההרחבה בענף המוסכים – להידחות.