סעיף 4א לחוק דמי מחלה, התשל"ו-1976, קובע שמעביד לא יפטר עובד שנעדר מעבודתו עקב מחלתו, במהלך תקופת הזכאות לדמי מחלה הצבורה לו לפי חוק זה, או לפי הסכם קיבוצי וזאת עד לתקופת הזכאות המקסימלית לפי סעיף 4.
הסעיף עצמו מונה חריגים: 1) המעביד נתן לעובד הודעה מוקדמת לפיטורין לפי חוק הודעה מוקדמת… בטרם נעדר העובד עקב מחלתו. 2) מקום עבודתו של העובד פסק מלפעול..".
כלומר, על מעסיק אשר עובדו חלה לאפשר לו למצות את כל ימי המחלה הצבורים לזכותו מכוח החוק, טרם ניתוק יחסי עובד – מעסיק.
צריך לדייק בעניין זה כי בעניין וניט קבע בית הדין הארצי כי מעסיק יכול לפטר עובד השוהה בתקופת אי כושר ומקבל דמי מחלה, אך הוא לא רשאי לקבוע את מועד סיום יחסי העבודה בטרם מיצה העובד את ימי המחלה בתשלום להם הוא זכאי מכוח דמי מחלה.
(ע"ע (ארצי) קרן מקפת לפנסיה ותגמולים א.ש. בע"מ" – לסלי פנחס וניט [פורסם בנבו] (ניתן ביום 7.2.2008).
לשם השלמת התמונה יצויין שבהתאם לתקנה 2(ג) לתקנות דמי מחלה (נהלים לתשלום דמי מחלה), תשל"ז – 1976, אם "התעורר ספק אצל המעביד לגבי תוכן של תעודת מחלה שלא ניתנה לפי תקנת משנה (ב)", יהא הוא רשאי להעמיד את העובד לבדיקה רפואית של רופא מטעמו.
תקנת משנה (ב) קובעת כי ככל שהעובד חבר בקופת חולים, עליו להמציא תעודת מחלה מקופת החולים שבה מצוינים הפרטים כאמור בתקנת משנה (א) – שם העובד ומספר זהותו, תקופת המחלה, שם הרופא ומענו ותאריך הוצאת התעודה.
יצוין שבעניין קרייטר (דב"ע (ארצי) תשן/3-154), [פורסם בנבו] אימץ כב' בית הדין הארצי את לשון תקנה 2(ג), וקבע כי "רק אם מוגשת תעודת מחלה שאינה של קופת חולים, רשאי המעביד להעמיד את העובד לבדיקת רופא מטעמו".
ראה גם חמסי (ע"ע (ארצי) 6294-01-14 שלומי חמסי – בבילון בע"מ [פורסם בנבו].