על פי הדין, שני צדדים לחוזה עבודה רשאים להסכים ביניהם, על שינוי באחת מתניות החוזה, תוך השארת שאר הוראותיו בעינן.
הסכמה חדשה זו של הצדדים, שהינה מאוחרת לזמן כריתת החוזה עצמו, וחיצונית לו, יכול שתהא מפורשת ויכול שתהא משתמעת. לעתים, מעצם התנהגותם של הצדדים על-פי ההסדר החדש ניתן להסיק הסכמה לשינוי בתניה הישנה.
(בג"ץ 239/83 מילפלדר ואח' נ' בית הדין האזורי לעבודה ואח', פ"ד מא(2) 210; עסק (ארצי) 1019/04 אוניברסיטת בר אילן נ' ארגון הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטת בר אילן ו-12 אח' [פורסם בנבו] (21.4.2005).
הלכה פסוקה היא כי שינויים שנעשים בפועל ביחסי עבודה, בלי שמי מהצדדים השיג עליהם במשך תקופה ארוכה, כמוהם כשינויים שנקלטו בחוזה העבודה ואין צד לחוזה יכול להשיג עליהם בשלב מאוחר יותר.
(ראו: ד"ר יצחק לובוצקי, חוזה עבודה וזכויות העובד, מהדורת 2008, פרק 19, עמ' 11-9).
כך נקבע בדב"ע נד/3-3 כהן נ' החברה המרכזית לתוכנה, [פורסם בנבו] פד"ע כח 90:
"כל תקופת עבודתו של המערער נמנעה המשיבה מלקיים חיוב זה בחוזה, אם היה חיוב שכזה, ולא מצאנו כי המערער מחה על כך. בהסכמתו להמשיך ולעבוד אצל המשיבה על אף שזו לא שילמה את אשר לדעתו התחייבה לשלם בחוזה יש משום ויתור על תנאי בחוזה."
(כן ראו: דב"ע מו/2-29 עירית תל אביב נ' מוטס, [פורסם בנבו] פד"ע יט 180; דב"ע לז/2-26 מחטבי סלמן נ' קק"ל, [פורסם בנבו] פד"ע ט 102).
יתרה מכך, נקבע כי אף אם מחה העובד על השינוי אך ישן על זכויותיו משך תקופה ארוכה ולא הגיש תביעה או התפטר נוכח השינוי החד צדדי בתנאי שכרו, אזי יש לראות בו כמי שהשלים עם תנאי השכר החדשים.
יפים לעניין זה הדברים שנקבעו בדב"ע (ארצי) נד/3-86 יוחנן גולן נ' אי.אל.די. בע"מ, [פורסם בנבו] פד"ע כז 270):
"הכלל הוא, כי עיכוב של מספר חדשים בין הפרה יסודית של חוזה (ההורדה בשכר) לבין הגשת תביעה אינו מנתק את הקשר שביניהם, משום שטרם נקיטת צעד כזה יש לצפות מהעובד לבדוק את זכויותיו ולשוחח עם הממונים עליו. על-כן, עיכוב סביר בהגשת התביעה אינו מהווה ויתור של העובד על זכויותיו או כריתת חוזה עבודה חדש. עם זאת, עיכוב ארוך ובלתי סביר מצביע על השלמת העובד עם תנאי השכר החדשים".
לכן, יש לשים לב שאם יש הפחתה בשכר לא משתהים, וככל שלא נענים, פועלים בהתאם.