סעיף 1יא1(א) לחוק עובדים זרים קובע, בין השאר, כי על מעסיק של עובד מסתנן להפקיד פיקדון בסכום השווה ל – 16% משכר העובד, אשר ישולמו בידי המעסיק כהפרשה נוספת מעבר לשכר העובד, וזאת החל ממועד כניסתו לתוקף במאי 2017 (להלן: "הסדר הפיקדון").
הסדר הפיקדון חל רק על עובדים מסתננים, המוגדרים כמי שאינם תושבי ישראל ושנכנסו לישראל שלא דרך תחנת גבול (סעיף 1 לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד-1954).
צריך לדעת שאין הכרעה ברורה ביחס בין ההסדר מכוח צו ההרחבה לפנסיית חובה לבין הסדר הפיקדון – ואיזה מהם גובר. בכל אופן, הפסיקה בבית הדין האזורי לעבודה כן קבעה לא פעם כי ההסדר הגובר הוא 'הסדר הפיקדון', ולפיה השיעור הגבוה הקבוע בהסדר הפקדון הוא אשל יחול בענייו של העובד הזר. כמו כן, מועד תחילת ההפקדה לפיקדון יהיה מהיום הראשון ולא רק לאחר שישה חודשי העסקה.
כך מצאנו לדוגמא בעניין דמ (ת"א) 47696-01-20 foto azmera – שמעון בן ארוש, וכך בעניין ד"מ 13477-04-19 מאטיוס טיקלמרים נ' שרותי מזון דומיניק בע"מ, ניתן ביום 5.8.2020.
הסיבות העיקריות לכך: הסדר הפיקדון הוא "הסדר מיטיב" וכן מנגנון ספציפי ומאוחר בזמן ובנוסף, למנוע אפשרות שהמעסיק ירוויח מאי-ביצוע הפרשות לפיקדון בזמן אמת, לצד פגיעה בזכויות הסוציאליות של העובד.
בעניין זה יש להזכיר כי ככל שיקום קושי מעשי בביצוע ההפקדה לפיקדון, או אז יהיה מקום להחיל את דוקטרינת "הביצוע בקירוב" והסכום האמור ישולם ישירות לעובד.
(ר' ע"ע 137/08 מטין אילינדז נ' פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבנין, ניתן ביום 22.8.10).