התובעת עבדה בחברת תיירות במשך 17 שנה משנת 2000 ועד 2017. בשנת 2016 למדה התובעת קורס בניית ציפורניים שלאחריו פתחה עסק עצמי בביתה.
לאחר היעדרות של שבועיים מעבודתה בשל חופשת מחלה, החלו בחברה לחשוד האם התובעת מנצלת את היעדרותה בשביל לעבוד בעסק פרטי משלה.
לאחר 4 חודשים, שוב נעדרה התובעת לחופשת מחלה ממשוכת, החברה פנתה לחוקר פרטי בכדי לבדוק האם חששותיה אכן נכונות.
לאחר בדיקה התברר שאכן התובעת קובעת תורים בביתה ומקבלת לקוחות עצמאית ושאכן החששות שהיא מנצלת את חופשת המחלה נכונות.
לאחר שהתברר לחברה שהיא צדקה, היא החליטה לפטר את התובעת תוך שלילת פיצויי פיטורין.
התובעת הגישה תביעה בטענה שלא היה מקום לשלול ממנה את הפיצויים שכן בזמן חופשת המחלה היא קיבלה לקוחות בודדות בלבד. ובנוסף היא טענה שהיה על החברה להזהיר לפני הפיטורים שמדובר במעשה אסור.
מנגד טענה החברה שמעשי התובעת הם פליליים. בנוסף הסתמכה החברה על בסיס הוראות תקנון החברה שנותן לה אפשרות לשיקול דעת מלא בנושא.
בבית הדין לעבודה השופטת לא התרשמה מטענת התובעת שקבלה לקוחות בודדים בלבד, אך הוסיפה כי על פי ההלכה הפסוקה לא ניתן לשלול פיצויי פיטורים המגיעים מכוח משפט העבודה המגן, שלילת פיצויים נעשית רק במקרים קיצונים ביותר.
בסיכום הדברים, קבעה השופטת שלא היה מקום לשלילת הפיצויים מהתובעת, אך מאחר שמעשיה נלווים בהפרת אמונים יש להתייחס לזה בשיעור גובה מתן הפיצויים. ולכן פסקה השופטת שיש לתת לתובעת 80% מסכום הפיצויים המגיעים לה בסכום של 95,309 שקלים. התובעת חויבה בנוסף בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 15,000 שקלים.
בכל מקרה שאתם מרגישים שזכויותיכם בעבודה
נפגעו, מומלץ לפנות לעורך דין מומחה בתחום דיני העבודה בכדי לוודא שתקבלו את המגיע לכם.