התובע וחבריו נהגו לשחק במגרש הכדורגל באופן קבוע במשך שנים, הם אף שילמו על זה סכום מסוים בשנה לצורך תחזוקת המקום.
באחד המשחקים שהתקיים באפריל 2014, התובע קפץ כדי לנגוח בכדור, וכשנחת מהנפילה לתוך גומה במגרש הכדורגל, ועיקם את ברך שמאל.
הוא הובהל לבית חולים בנצרת, שם אובחן עם שבר. בהמשך הוא עבר ניתוח שחזור וקיבוע בבית החולים בחיפה.
בכתב התביעה שהגיש כנגד העירייה נטען שהמגרש לא תוחזק כראוי והיה מלא מהמורות מה שיצר סכנה לשחקנים שנאלצו לשחק רק במגרש הבעייתי, מאחר שהוא היה המגרש היחיד באזור.
מטעם העירייה נטען שהתובע נפגע כשנתקע בשחקן אחר ולא מגומה במגרש ושב- 2010 עבר המגש שיפוץ מסיבי והוא היה במצב טוב. האחראי על המגש הוסיף שהם נוהגים פעמיים בשנה לחדש את הדשא במגרש ולבקר במגרש מידי יום-יומיים כדי לסדר מפגעים קטנים כאלו ואחרים.
בית המשפט קיבל את גרסת התובע ומצא אותה אמינה יותר על פני גרסת המועצה. השופטת ציינה שעדות התובע גובתה במסמכים רפואיים ובעדות חבריו שמוכיחים את אמינותו.
לגבי טענת המועצה קבעה השופטת כי לא מצופה משחקני כדורגל להביט על הדשא בזמן המשחק, הם רצים מהר ומתמקדים בכדור בזמן שהם מאמינים שרצפת המגרש תקינה כמו שסביר שיקרה. מצד המועצה לא הוצגה כל ראיה שמחזקת את הטענה שאכן תחזקה את המקום כראוי.
עם זאת, בית המשפט הטיל על התובע אשם תורם של 30% על כך שידע את מצבו של הגרש ובכל זאת בחר לשחק בו.
בסיכום הדברים, נפסק לתובע שנותר עם הגבלה בברך סכום שהוערך ב440,125 שקלים כולל הפסדי שכר ופנסיה כאב סבל וכיסוי הוצאות עבור עזרה שוטפת. לאחר הפחתת תגמולי ביטוח לאומי חויבה המועצה לשלם לו 266,088 שקלים בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 62,300 שקלים.
בכל מקרה של חבלה או פגיעה, מומלץ לגשת לעורך דין מנוסה לקבלת ייעוץ כוללני בכדי למקסם את זכויותיכם.