בעל תפקיד המכריע בתביעות חוב משמש לא רק כ"זרועו הארוכה" של בית המשפט אלא בתפקיד מעין שיפוטי. עליו לאזן בין זכויות החייב, זכויות הקניין של הנושה הספציפי אשר הגיש את תביעת החוב, וחובתו כנאמנם של כלל הנושים, לשמור על קניינם ועל האינטרס הלגיטימי שלהם שלא להגדיל את הנשיה על ידי קבלת תביעות חוב נוספות בלתי מבוססות.
מלאכת ההכרעה בתביעות החוב על ידי בעל תפקיד הינה מלאכה נכבדה ורבת-חשיבות, ואין לעשותה בהינף קולמוס וביד קלה. על בעל התפקיד לנקוט משנה זהירות ולדקדק בטיבה של תביעת החוב שהוגשה על ידי נושה ובטיב הוכחתה. עליו לפעול מתוך נאמנות לכלל הנושים והוא מנוע מלאשר תביעות חוב שאינן מוצדקות או אשר לא הוכחו בפניו
(ראו בש"א (מחוזי-חי') 15453/06 עזבון המנוח מתתיהו לוי ז"ל נ' עו"ד אפשרים צ'יזיק, פורסם במאגרים [פורסם בנבו] [6.05.07].
לשם כך חובתו לקבל את החומר הדרוש כדי להחליט אם לקבל את תביעת החוב או לדחותה. עליו לבחון את כל המסמכים שהובאו לפניו, לשמוע עדויות או להסתפק בעדויות שניתנו בתצהירים, ולבקש מסמכים נוספים לפי הסמכות המוקנית לו בתקנות 76(ב) ו-93(א) לתקנות פשיטת רגל, תשמ"ה-1985.
בעל התפקיד אינו יכול לפטור עצמו ממלאכת קביעת העובדות. כחלק מתפקידו עליו לאסוף ראיות ולקבוע תמונת מצב עובדתית, והוא יכול לשם כך להתחשב גם בראיות נסיבתיות. הוא רשאי, כמובן, לקבוע כי טענה פלונית לא הוכחה כדבעי, בידי מי שנטל ההוכחה מוטל עליו.
אכן, יתכנו מצבים בהם אין בעל התפקיד מסוגל להכריע במסכת הטענות ההדדית. בדרך כלל, מדובר במצבים הכרוכים בבירור מסכת חריגה של עובדות, ובעיקר שמיעת עדויות מומחים ואומדן נזקים. אלא, שאף בנסיבות אלו, אין בעל התפקיד יכול לעשות את מלאכתו קלה ולהכריע תוך התעלמות מאותן טענות, והוא מחויב במקרה שכזה, לדווח על כך לבית המשפט, בכדי שזה יעשה שימוש בסמכותו ויעביר את תביעת החוב להכרעה בערכאה אזרחית (ראו רע"א 7945/99 שילר נ' לוין, פורסם במאגרים [פורסם בנבו] [31.05.00]).
בעל התפקיד אינו מחויב כמובן לתור אחר ראיות עבור הנושה, ולא מוטלת עליו חובה "לסייע" לנושה ולהבהיר לו אלו מסמכים עליו לצרף לתביעת החוב שלו, אך עליו לשקול את טענות הנושה אל מול תגובת החייב, ובמסגרת זו עליו לדרוש במידת הצורך את תגובת החייב או החברה שבפירוק בטרם יקבל את החלטתו בקשר לתביעה. אכן יש לקחת את גרסתו של החייב בערבון מוגבל היות ולא פעם עשוי חייב לנסות ולבצע העדפת נושים, ולהעביר את הכספים שלא יוותרו בידיו ממילא לנושה מועדף.
הכרעתו של בעל התפקיד חייבת להיות מנומקת ולהתייחס לכל החומר והטענות הרלוונטיות אשר בפניו באופן שניתן יהיה להעמידה בשבט הביקורת. אין להסתפק באמירה כללית לפיה תביעת החוב אושרה, כולה או מקצתה, או נדחתה. אם יש בהחלטת בעל התפקיד כדי לפגוע בזכות הקניין הנטענת של הנושה, הוא זכאי לדעת בצורה מפורטת מהם הנימוקים שהביאו את בעל התפקיד למסקנה הפוגעת בזכותו.
על נושה המגיש תביעת חוב, כמוהו כתובע אזרחי, מוטל הנטל להוכיח את תביעתו. הוא זה הטוען לקיום חוב ומבקש להוציא מחברו, ובמסגרת זו עליו להגיש תביעת חוב מנומקת ומלאה, תוך שהוא תומך אותה בתצהיר ובכל האסמכתאות והראיות הנמצאות ברשותו. עם זאת, העובדה שהנטל להוכחת טענותו של נושה רובצת על כתפיו, אין בה כדי להצדיק את דחיית תביעתו אך על בסיס העובדה שהוא תמך את טענותיו על תצהיר מטעמו בלבד. על בעל התפקיד לבחון את מהימנות גרסתו של הנושה וככל שהוא החליט לדחותה או לאמצה, עליו לנמק זאת במסגרת הכרעתו. אין בחשד או בתמיהות של בעל תפקיד כשלעצמן כדי לשמש עילה לדחיית תביעת חוב. זכותו וחובתו של בעל תפקיד, אשר עולים אצלו חשדות לגבי תביעת חוב, "לעמוד על המשמר" ולהקפיד יותר בדרישת הראיות, אך ככל שלא נמצא מקום להטיל ספק במהימנות תצהירו של הנושה, אין מניעה מלקבל את תביעתו על בסיס התצהיר בלבד.
אכן, ייתכנו מקרים בהם נושה אשר נתקשה לתמוך את טענותיו בראיות חיצוניות לתצהירו יעורר ספק באשר למהימנות גרסתו, כמו גם מקום בו לא תמך הנושה כלל את גרסתו בתצהיר מטעמו, אך באותה מידה ייתכנו מקרים בהם העובדה שלנושה אין כל ראיה נוספת מלבד גירסתו בתצהיר, אין בה כדי להצביע על חוסר מהימנות גרסתו.
בתיק רעא 1860/15 אורות העמקים בע"מ נ' מרדכי אלגבסי, העובדים לא יכלו לתמוך את גרסתם בדבר עבודתם בחברה במועד שלמעלה מעשרים שנים במסמכים, אך, בית המשפט העליון קבע כי אין בכך כשלעצמו כדי לגרוע ממהימנות גרסתם. יש גם לקחת בחשבון שככל שהנאמן מתקשה לקבל את עמדת המעביד ואת החומר הרלוונטי הנמצא בידו, היכולת של העובדים להשיג חומר זה מהמעביד קשה שבעתיים, ואין אפוא, מקום לזקוף את אי הצגת החומר לחובתם.
לכן, קבע, כי בכל הנוגע לתקופות העסקתם של מי מהעובדים, לא היה מקום לדחות את טענותיהם אך בשל העבודה כי הם נתמכו בתצהיריהם בלבד. וודאי שלא היה מקום לעשות כן בלי הנמקה לאי מתן האימון בטענתם. כך גם בכל הנוגע לטענות העובדים באשר למועד קבלת הודעת הפיטורין ולמועד הפסקת עבודתם בפועל, לא היה מקום לדחות את טענתם אך בשל העובדה כי הראייה היחידה שהוגשה על ידם היא התצהירים מטעמם. מה גם, שבמקרה זה, יש בתצהיריהם של העובדים לתמוך האחד בטענת רעהו, והעובדה כי כמעט כל העובדים מסרו גרסה זהה בעניין זה יש כדי לחזק את אמינות גרסתם.
עוד, נימק בית המשפט, על אף הכלל, שהמוציא מחברו עליו הראיה, וכל עוד לא הוכיח תובע את תביעתו, יהא זה במסגרת תביעה בבית משפט או במסגרת תביעת חוב בהליכי חדלות פירעון בפני בעל תפקיד, תביעתו תדחה, בכל הנוגע להוכחת רכיבים מסוימים בתביעות עובד כנגד המעביד נקבעו בדין נטלי ראייה שונים. כך למשל, בסעיף 26 בחוק הגנת השכר, תשי"ח- 1958 (להלן: "חוק הגנת השכר").
בית המשפט העליון סיכם כי אכן, במקרים רבים בהליכי חדלות פירעון, אין בידי בעל התפקיד את היכולת לקבל את החומר הנמצא בידי המעסיק, על אחת כמה וכמה במקרה זה, בו המנהל המיוחד מונה אך לשם בדיקת תביעות החוב. ואולם, אין בכך כדי להחזיר את הנטל על כתפי העובדים. לכן, כל אימת, שמתלושי השכר עולה כי לא שולמו למי מהמעובדים דמי הבראה ו/או דמי חופשה, קיימת החזקה הקבועה בסעיף 26ב(ג) לחוק הגנת השכר, כי רכיבים אלו לא שולמו. אכן, ייתכן ובמקרים מסוימים במסגרת הכרעה בתביעת חוב במסגרת הליכי חדלות פרעון יש מקום לדרוש מנושה הבהרות ותוספת מידע גם במקום שקיימת לו חזקה על פי דין, זאת בשל העובדה כי לא תמיד החייב משתף פעולה ועל פי רוב גם אין לו אינטרס לעשות זאת. ברם, אין בעובדה שמדובר בתביעה המוגשת בהליכי חדלות פרעון כדי לבטל את החזקה הקבועה בחוק ולהחזיר את הנטל על כתפי העובדים.