בני הזוג עצמם הגישו בקשה לפיה הציעו להעביר סך של 42,500 ₪ מקופה לקופה, וזאת במסגרת הצעה כוללת אשר תביא למתן הפטר לשניהם. ברם, לחייב את המבקש לעשות כן מבלי ליתן לו הפטר, ועקב כך אף לחייבו להמשיך ולשלם תשלום חודשי, כאשר בקופתו היה מצוי מעיקרא הסכום הדרוש לחיסול ההליך שהוא מנהל.
בית המשפט העליון קבע כי זוהי החלטה הדורשת הנמקה מפורטת, וכי במצב בו מסוגל החייב לפרוע את חובותיו במלואם, נדרש טעם כבד משקל ביותר כדי לגרוע כספים מקופתו לקופת בת זוגו, לחייבו להמשיך ולשלם תשלום חודשי, ולהמשיך את הכרזתו כפושט רגל עד שיצטבר די כסף להחזרת החובות באופן משותף.
נימוק שכזה לא ניתן בהחלטת בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי בחר להתבונן בבני הזוג כמכלול אחד, על אף שהם מנהלים הליכים נפרדים בגין חובות נפרדים; אולם, קבע בית משפט העליון, כי כאשר אחד מבני הזוג מסוגל לשלם את כל חובותיו, דומה כי הדבר טעון נימוק של ממש. לא די בקביעה הכללית של בית המשפט כי מדובר בזוג צעיר, וכי לא פעלו כשורה כשלא דיווחו על פיצויי הפיטורין ועל קבלת העיזבון, על מנת למנוע מחייב לשלם את מלוא חובותיו ולסיים את הליך פשיטת הרגל שהוא מנהל.