חשוב להכיר שכדי להיות זכאי לפיצוי בגין עזרת צד שלישי יש לצרף לבית המשפט ראיות לתמיכת הפסדים כספיים בפועל עבור עזרה זאת.
אולם, אנו מכירים פעמים רבות שמי שעוזר לנפגע הינם בני משפחתו. במצב כזה, אין לנפגע ראיות על תשלום כלשהוא, שהרי עזרה זאת נעשתה ללא כל תמורה. האם במצב כזה יהיה הנפגע זכאי לפיצוי או לא?
הפסיקה קובעת שבהיעדר ראיות אין כדי לאיין את זכותו של התובע לפיצוי במקום בו הוכחה זכאות כאמור, שהרי אמנם יש להניח כי בני משפחה המתגוררים עם נכה יסייעו לו בכל מקרה, בין אם זכאי הוא לפיצויים ובין אם לאו, ולוּ בשל תחושת החובה המוסרית המוטלת עליהם, אלא שעם זאת, ברי כי אין המזיק יכול "להרוויח" מכך שבני משפחה יסייעו לנכה בלא תמורה (ע"א 5774/95 שכטר נ' כץ (לא פורסם) [פורסם בנבו.
הלכה פסוקה היא, כי כאשר בן משפחה מטפל בנפגע ומשקיע "מאמץ יוצא דופן וחריג" מעבר למקובל בין בני משפחה, יהיה זכאי הנפגע לפיצוי בגין אותה עזרה, גם אם אין הוא משלם עבורה )ע"א 121/85 ליאור נ' פרי (לא פורסם), [פורסם בנבו], פסקה 9; ע"א 357/80 נעים נ' ברדה פ"ד לו(3) 762, 791-792).