שימוע – הזכות להיוועץ בעו”ד וחובת המעסיק לנפש חפצה

חובת השימוע לעובד מקורה בהלכה הפסוקה. בע”ע (ארצי) 1027/01 גוטרמן – המכללה האקדמית עמק יזרעאל, [פורסם בנבו] פד”ע לח 448 (2003) נפסק בהקשר זה כי:

 

“זכות הטיעון איננה מטבע לשון… זכות הטיעון נמנית על זכויות היסוד של שיטתנו המשפטית ומטרתה להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להיפגע מן ההחלטה. זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו או בעניינו בהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך גיסא מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו.”

ראו גם: ע”ע (ארצי) 701/07 חברת החשמל לישראל – תורג’מן [פורסם בנבו] (3.3.09); ע”ע (ארצי) 415/06 מלכה – שופרסל בע”מ [פורסם בנבו] (15.7.07).

אין לראות בשימוע טקס שיש לקיימו כדי לצאת ידי חובה. במהלך השימוע יש לאפשר לעובד לפרט את טיעוניו, ועל המעביד ליתן דעתו לדברי העובד, בלב פתוח ובנפש חפצה.

כמו כן יש ליידע את העובד מראש על הכוונה לערוך שימוע בעניינו, ולפרט לפניו את הטענות כנגדו.

זכות הטיעון כוללת בחובה אף את הזכות להיוועץ ולהיות מיוצג על ידי עורך דין בהליך השימוע.

כן נפסק, כי על המעביד ליתן לעובד פרק זמן סביר לפני השימוע על מנת שיוכל להיערך להשמעת טענותיו.

 

לכן, מעסיק ועובדים, חובה שתימסר הזמנה לשימוע. שימו לב לרישום הזכות להיוועץ בעו”ד בהזמנה לשימוע. שימו לב לפירוט הטענות כלפי העובד. שימו לב למתן פרק זמן סביר בו יוכל העובד להשיב לטענות אלו, וזאת תוך הקשבה בנפש חפצה.

צור קשר
077-5089001