מה קורה עם ההגבלות כנגד החייב בצו כינוס / בהצעת הסדר לפי 19א?

בעניין הכהן (רע”א 5137/11 פלוני נ’ עו”ד הכהן [פורסם בנבו] (25.10.2011)) דן בית משפט זה במעמדן של הגבלות שהוטלו על חייב במסגרת הליכי הוצאה לפועל, לאחר שניתן נגדו צו כינוס בהליך של פשיטת רגל.

בית המשפט קבע כי מרגע שניתן צו כינוס, יש להסיר את ההגבלות שהוטלו על החייב בהליכי ההוצאה לפועל. זאת, ראשית, על רקע התכליות השונות של הליכי ההוצאה לפועל והליכי פשיטת הרגל: הליכי ההוצאה לפועל מטרתם לסייע לזוכים לממש באופן יעיל את זכייתם ולגבות את חובם, תוך דאגה גם לצרכיו הבסיסיים של החייב;

לעומת זאת, הליכי פשיטת רגל מתבצעים כאשר לחייב אין די נכסים כדי לשלם את חובותיו, ומטרתם של הליכים אלו לכנס את נכסי החייב ולחלקם בין כלל נושיו בדרך היעילה והשווה ביותר, וכן לתת לחייב חדל-פירעון אפשרות לקבל הפטר ולפתוח ‘דף חדש’ (עניין הכהן, פסקאות 8-9).

ההגבלות המוטלות על חייב במסגרת הליכי הוצאה לפועל מטרתן, אפוא, להביא למימוש פסק הדין, בין היתר באמצעות הטלת לחץ על החייב לשלם את חובו. גם במסגרת הליכי פשיטת רגל אפשר שיוטלו על חייב הגבלות שונות, אולם תכליתן שונה: למנוע מן החייב ליצור חובות חדשים בעיצומו של הליך פשיטת הרגל (ראו שם, פסקאות 14-15; סעיפים 66א-66ד לחוק ההוצאה לפועלסעיף 18ב וסעיף 42א לפקודה).

עוד ציין בית המשפט, כי אין טעם להטיל על חייב שניתן נגדו צו כינוס הגבלות שמטרתן אכיפת תשלום החוב, שכן משעה שניתן צו כינוס נגד החייב נכסיו אינם ברשותו עוד והוא אינו רשאי כלל לפרוע בעצמו את חובו. לאור מכלול טעמים אלו, נפסק כי אין טעם בהותרת ההגבלות שהוטלו על חייב במסגרת הליכי הוצאה לפועל על כנן, שעה שהוא נכנס לחסות תחת כנפי הליכי פשיטת הרגל.

אולם, נפסק, כי אין דומה הליך הסדר לפי סעיף 19א לפקודה, למצב בו ניתן צו כינוס. כאשר ניתן צו כינוס חל סעיף 20(א) לפקודה, הקובע כי “משניתן צו כינוס […] לא תהיה תרופה לנושה נגד החייב לו חוב בר-תביעה, ולא יפתח שום נושה בתובענה או הליכים משפטיים אחרים, אלא ברשות בית המשפט ובתנאים שיראה לקבוע”. עיכוב ההליכים מכוחו של סעיף זה מתייחס הן להליכים שכבר נפתחו, הן להליכים עתידיים. עם כניסתו לתוקף של צו כינוס מעוכבים אפוא ההליכים הקודמים, כל עוד לא ניתנה החלטה אחרת. לעומת זאת, סעיף 19א לפקודה אינו מסמיך במפורש את בית המשפט לעכב הליכים, ובכללם הליכי הוצאה לפועל, המתנהלים נגד החייב.

אכן, סמכות להורות על עיכוב הליכי ההוצאה לפועל בעת הגשת בקשת הסדר היא מחויבת המציאות, שכן “אין זה מתקבל על הדעת שאם הגיש החייב הצעה להסדר לפי סעיף 19א לפקודה יוכל נושה, ללא סייג, להמשיך או לפתוח בהליכי הוצאה לפועל נגד החייב, העלולים להכשיל את ההצעה” (שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת הרגל 151 ה”ש 24  (מהדורה שלישית, 2010) (להלן: לוין וגרוניס)); ואולם, סמכות זו אינה מעוגנת במפורש בהוראת החוק (וראו שם את הצעת לוין וגרוניס להסמיכה על סעיף 22 לפקודה, או על סמכותו הטבועה של בית המשפט).

מכל מקום, בעוד שברירת המחדל לאחר מתן צו כינוס היא עיכוב ההליכים, הרי שברירת המחדל במצב של הצעת הסדר היא הימשכות ההליכים כסדרם, עד מתן החלטה אחרת של בית המשפט. זאת, שכן מעת מתן צו כינוס נכנס החייב להליך שמטרתו כאמור כינוס כל נכסיו וחלוקתם באופן שוויוני לכלל הנושים. בהליך זה משמש בית המשפט של פשיטת רגל כמפקח על התנהלותם של כלל הנושים ועל כלל ההליכים הנוגעים לנכסי החייב (רע”א 6170/13 תנעמי נ’ כונס הנכסים הרשמי [פורסם בנבו](5.6.2014), והאסמכתאות שם).

ברירת המחדל במסגרת הגשת הצעת הסדר – ואף לאחר שזו אושרה – היא שאין הליכים מקבילים מעוכבים, והדבר נתון לשיקול דעתו של בית המשפט. תכליתו של סעיף 19א לפקודה היא לאפשר לחייב להגיע להסדר עם נושיו, ולכפותו, בתנאים מסוימים, על הנושים המתנגדים לו (לוין וגרוניס, עמוד 149). ואולם, בניגוד להליך פשיטת הרגל, נכסיו של החייב נותרים בחזקתו והליכי ההוצאה לפועל נגדו נמשכים בהעדר החלטה אחרת. ממילא, גם הגבלות שהוטלו עליו במסגרת הליכים אלו נותרות בתוקפן. ברי, כי החייב רשאי לפנות בשלב זה לרשם ההוצאה לפועל בבקשה לביטול ההגבלות (והשוו לסעיף 66ד(ג) לחוק ההוצאה לפועל, הקובע כי “רשם ההוצאה לפועל יורה על ביטול הגבלה אם נוכח כי החייב מקיים הוראות של צו תשלומים או הוראות הסכם בינו לבין הזוכה לעניין פירעון החוב”); ואולם כאמור רשאי הוא לבקש זאת גם מבית המשפט שאליו הוגשה הצעת ההסדר.

הפסיקה קבעה אבחנה בין הגבלות שכל עניינן הפעלת לחץ על החייב לשלם את חובותיו, ובין הגבלות שעניינן שמירה על האינטרסים הקנייניים של הנושים, באמצעות הגבלת יכולתו של החייב להשתמט מחובותיו, להבריח נכסיו או ליצור חובות חדשים.

הנטיה תהא, בהעדר נימוק משכנע כי הדבר נצרך ביותר, להותיר את ההגבלות מן הסוג האחרון על כנן, ולמצער לבטלן באופן מידתי בלבד, כאשר כל עניין נדון לפי נסיבותיו.

לעומת זאת, כאשר מדובר בהגבלות שעניינן הפעלת לחץ על החייב, תהא הנטייה לבטל הגבלות אלו עם תחילתו של הליך ההסדר.

עוד יש ליתן את הדעת על עיתוי הגשת הבקשה: אינה דומה בקשה המוגשת יחד עם הגשת הצעת ההסדר, לבקשה המוגשת לאחר שאושר ההסדר (והנוגעת למשך זמן ביצועו). כל עוד לא אושר ההסדר כדין על-ידי הנושים ובית המשפט, פוחתת ההצדקה לביטול ההגבלות. בשלב זה, בית המשפט יכול לשקול את הסיכויים הלכאוריים לכך שההסדר יאושר, בהתחשב במכלול נסיבות העניין. אולם לאחר שאושר ההסדר, קיימת חשיבות רבה לאפשר לחייב להוציאו אל הפועל; בשלב זה, ברגיל, אין הצדקה להותיר על כנן הגבלות המהוות אמצעי לחץ על החייב, ויש לחתור לכך שגם הגבלות אחרות לא תפגענה בסיכויי ההסדר – יחד עם החובה לשמור על האינטרסים של הנושים למקרה שההסדר לא יתממש.

ואם נכנס לפרטים, נראה כי ביטול ההגבלה של נשיאת רישיון נהיגה אינה פוגעת באופן ישיר בזכויות הנושים, ולפיכך כל עוד בית המשפט אינו סבור כי ההצעה היא הצעת סרק בעלמא, או שהותרת ההגבלה תועיל לדרבון החייב לביצוע ההסדר, יש מקום לביטולה.

באשר לניהול חשבון בנק, דומה כי יש לאפשר ניהול כזה ללא מסגרת אשראי, בכרטיס בנק מסוג של חיוב מיידי (‘דביט’), ושהוראות קבע במסגרת החשבון יכובדו רק בתנאי שקיימת יתרה מספקת בחשבון.

ברם, שונים פני הדברים כאשר עסקינן בעיקולים שהוטלו על נכסי החייב, ובכלל זה על משכורתו. ביטולם של העיקולים עלול לפגוע ביכולתם של הנושים לממש את זכייתם במקרה שההסדר לא יצלח.

צור קשר
077-5089001